האלבום החדש של ג'יימי לידל טוב, אבל מפוזר

מבלי לרדת לפרטים רכילותיים מספר ג'יימי לידל שבשנתיים האחרונות שחלפו להן מאז "Jim", אלבומו הקודם והמצויין, עברו עליו כמה מערבולות וסערות רגשיות. זה לא מפתיע, אם כך, שהוא בחר לקרוא לאלבומו השלישי בשם "Compass", שכן מדובר באלבום שמכוון את המאזין במסע אל תוך נשמתו השחורה והמסועפת של היוצר הלבן הכי Fאנקי שיצא מבריטניה מאז ג'מירוקוואי.

כבר מהשיר הפותח, "Completely Exposed", אפשר להרגיש שמשהו בלידל השתנה. לידל חושף את אוסף השפעותיו ויכולותיו המרשימות הן כמפיק והן כזמר בחסד, כשהוא מערבב את הסול והגוספל של שני אלבומיו הקודמים עם ה-IDM והטכנו של ההרכב שזנח, סופר קוליידר. הסול המשוכלל והרוקיסטי יותר שב-"Compass" נשמע כמו הכלאה בין הFאנק הישן של פרינס וסליי סטון לבין המורכבות האלקטרונית של אפקס טווין וסקוורפושר.

בניגוד לאלבומיו הקודמים של לידל, "Compass" הוא לא אלבום שקל לעכל. הוא לא כל כך אחיד ומגובש, ובסופו אתה יוצא עם התחושה שלידל לא ממש מצא את מה שחיפש. גם שמחת החיים שאפיינה אותו כל כך בעבר התפוגגה מעט. כנראה שזו הסיבה שהוא קרא לעזרה מחברים.

בין המשתתפים באלבום תמצאו שמות מפתיעים, החל מבק, שחתום עם לידל על ההפקה, דרך פייסט העדינה, ניקה קוסטה וגונזלס ועד לפאט סנסון מווילקו וכריס טיילור מגריזלי בר; אך באופן די מפתיע, נוכחותם של האורחים לא כל כך מורגשת. התרומה הכי משמעותית באלבום באה דווקא מידיו של המתופף הוותיק ג'יימס גדסון, שניגן בעבר עם ענקים כמו ביל ווית'רס וקווינסי ג'ונס.

לפרקים, "Compass" הוא אלבום הרפתקני ומאתגר. "She Needs Me" הוא שיר אר אנ' בי איטי שכמו נשלף מהניינטיז, "Gypsy Blood" הקשוח ועמוס הדיסטורשנים מרגיש כמו רכבת הרים של שינויי סולמות ו"Coma Chameleon" הוא קטע סול פסיכדלי בליווי חצוצרות דרמטיות ופסנתר שנשמע כאילו דגמו אותו מסרט אימה ישן. שיר הנושא הוא מהמרגשים שבאלבום. “עכשיו אני יודע שהמצפן היחיד שאני צריך הוא זה שמוביל אותי בחזרה אליך”, שר לידל וזורק לנו רמז באשר לסיבה שבגללה הוא כל כך מבואס. "Compass” הוא אלבום מעניין וטוב, שמסמן תקופת מעבר בקריירה של לידל ומוכיח שיש לו עוד המון מה להציע ממגוון רחב של כיוונים מוזיקליים. רצוי שבאלבום הבא ייבחר באילו מהם הוא מעוניין להתמקד.

הכתבה פורסמה לראשונה כאן