היו שלום גולשי הביבים // ראיון עם האסטרוגליידס

בסוף שנות התשעים צצה לה כאן להקה מחתרתית שעשתה מה שאף להקה אחרת לא עשתה בארץ לפניה וככל הנשמע גם לא אחריה – סרפקור. שילוב ייחודי של מוזיקת סרף כיפית ושמשית מתובלת באגרסיות של Pאנק והרדקור בלתי מתפשר עם סאונד מטונף של גאראג' ורוק'נרול מיושן. בדיוק הלהקה שטרנטינו פספס ולא הכניס לפסקול סרטו – Death Proof. קוראים להם האסטרוגליידס ויש להם עדת מעריצים אדוקה בארצות הברית, שדרן רדיו אגדי אחד בשם פיל דירט שלא מפסיק להלל כל אלבום שהם משחררים והמון אטיטיוד לאיך שהדברים פה נעשים. אך זהו זה, הם אינם עוד. מתפרקים. תמה לה תקופת גלישת הביבים המוזיקלית של הלהקה בעלת ההרכב שלא הפסיק להשתנות עד יומו האחרון. היחיד שנמצא כיום בארץ ממקימי הלהקה, בעל לייבל, מפיק, כימאי במקצועו ואידיאולוג Pאנק בליבו וכל רמ"ח אבריו, ליאור אסטרו. אסטרו נפגש עימי, לכבוד הוצאת אלבום אוסף חדש, "Sewer Surfing With The Astroglides", שיוצא כעת וחותם בצורה הולמת את דרכה של אחת מלהקות האנדרגראונד המעניינות שהיו כאן.

למה להוציא אוסף דווקא עכשיו, ארבע שנים אחרי שהאסטרוגליידס כבר לא פעילים?

"לא עשינו עדיין סגירת מעגל כמו שצריך אז החלטנו לציין את סיום התקופה ולסגור את המצבה באוסף חדש שמכיל רק את קטעי הסרף האינסטרומנטליים שלנו, ללא הקאברים או קטעי המטאל והPאנק הקשים יותר של התקופה המוקדמת. רצינו לחבר אלינו את אותו הקהל שלא צלח את שני האלבומים הראשונים שהיו הרבה יותר קשים לאוזן."

אלבומכם האחרון נקרא Selling Out With The Astroglides, זה ממש היה נשמע כמו רמז מוקדם לכך שאתם עומדים לסגור את הבסטה.

"כן כבר היתה תחושה כזאת באוויר. אחרי ששני חברי הלהקה המקוריים עזבו, רן מוססקו ויונתן מנטל שטס לאוסטרליה החלטתי לפרק את החבילה. מעבר לכך, כשהוצאנו את 'סלינג אאוט' הרגשנו שהוא נגיש מאוד, למרות נגיעות האיזוטריה שבו."

זה שהרגשתם שיצרתם אלבום נגיש יותר בהכרח הרגיש לכם שאתם "סלינג אאוט"?

"לא בדיוק, קצת, אבל זה היה באירוניה הרי זאת עדיין מוזיקת סרף עם השפעות של Pאנק, טראש ומטאל שלא כולם ידעו איך לעכל אותה, ואני לא מדבר על הטאצ' הערבי-תורכי שתמיד עושה כאן טוב לאנשים."

דווקא סרף נתפס כמשהו מאוד אמריקאי

"נכון, אבל גם ה-Shadows הבריטים וגם ה-Ventures האמריקאים התחילו ממוזיקה אינסטרומנטלית שהושפעה מלחנים אוריינטאליים ורק אחר כך הוסיפו לה טונות של ריוורב, אחרי שליאו פנדר המציא את האפקט. אז בעצם הרבה להקות עשו את האדפטציה לסרף שמוכר לנו כיום. המוזיקה הערבית והסרף תמיד הזינו זה את זה. אבל הסרף המקורי היה חסר מילים, לא מה שהביץ' בויז עשו ממנו. הושפענו בעיקר מלהקות כמו The Apemen ההולנדים ו- Man Or Astroman שלקחו את הסרף המקורי וחיזקו אותו בהשפעות של Pאנק אגרסיבי וסרטי מד"ב וטראש."

אתה מדבר בעיקר על השפעות אמריקאיות ומזרח תיכוניות שהן לא ישראליות. קוטנר כתב עליכם בעבר שאתם מתעבים את רוב המוזיקה הישראלית. זה נכון?

"בהחלט."

למה ככה? לא יפה

"זו הגדרה קשה ודווקא יש דברים שאני אוהב, החלונות הגבוהים למשל. האלבומים שיצאו בשייקינג רקורדס…"

החלונות הגבוהים זו גם להקה שעושה מוזיקה די אמריקאית

"נכון, תמיד הושפענו מהתרבות האמריקאית, אבל יש להקות שאנחנו אוהבים שהם סוג של אדפטציה או פיתוח של העניין. צ'רלי מגירה למשל הוא אמן דגול שצריך להצליח בקנה מידה עולמי אבל כאן הוא רק אלביס מבית שאן. הבן אדם אשכרה לקח את המציאות הישראלית ותרגם אותה למוזיקה אמריקאית ולהיפך, הזנה דו כיוונית.

כשקוטנר כתב את מה שכתב עלינו, אני חושב שהוא התכוון בעיקר לכך שאנחנו לא אהבנו את המוזיקה של הרוקסן, את הגראנג' הישראלי שבעצם ניסה לחקות את חו"ל. את הגישה הזו של ללעוס ולפלוט"

איך להקות הגראנג' הישראלי חיקו את המוזיקה האמריקאית בזמן שאתם עשיתם "אדפטציה" של ז'אנר אמריקאי? היכן ההבדל המהותי?

"להקות הרוק הישראלי אפילו לא ניסו להפשיט את המוזיקה או לתת לה את הטאצ' המקומי אלא ממש עשו את מה שעושים בחו"ל. אולי כשהייתי צעיר יותר הייתי אומר שזה חרא אבל היום אני חושב שאם אנשים צורכים את זה אז כנראה שיש לזה מקום או היה לזה מקום. תראה את המוזיקה ה"מזרחית" של היום, אני יכול להגיד אם זה טוב או רע? מה זה משנה בכלל?".

אתה מרגיש שהאסטרוגליידס התחילו כאן סצינת סרף בארץ? נראה לך שקיימת אחת כזו בכלל?

"לפנינו לא הייתה להקת סרף ולא שמעתי על סצינת סרף הקיימת בארץ. אני חושב שתרמנו משהו בצליל שלנו, במורכבות של הסגנונות שחיברנו וגם הפעילות שלנו שלקחה חלק בסצינת ה-Pאנק וההרדקור. היינו נדבך במה שקרה בלהקות שאיתן הופענו בכל חור בארץ כיאה ללהקת DIY. היינו מופיעים לדוגמא בקן של הנוער העובד בכפ"ס או בבית פרטי או כל מקום שאיפשר הופעה וככה היינו עושים ערבי להקות, זו היתה תקופה אינטנסיבית מאוד. בסופו של דבר אנחנו הבאנו את רוב להקות הPאנק למועדון הפטיפון באותה תקופה."

ספר לי קצת על SSHAKING RECORDSS

"זהו לייבל שהקמתי ב-2006 ובו יצאו שישה ריליסים עד כה – היהודונים, מאנקי סאן אף אה דאנקי, האסטרוגליידס, NX2, דלתא סאנסט ועכשיו האוסף של האסטרולגיידס. במסגרת הלייבל גם הבאתי לארץ להקות כמו Black Lips, King Khan & BBQ Show, Cheveu (עם לבונטין 7) ולאחרונה, יחד עם אוריס מדיה, את 3 Secret Chiefs. את טריי מהסיקרט צ'יפס הכרתי דרך המייספיס אחרי שהוא נדלק על המוזיקה שלנו ושלח לי מייל. עכשיו אני עובד על ריליס דיוידי חדש המתעד את מסעם המוטרף והדפוק לגמרי של King Khan & BBQ בארץ, שאיתם ניגנתי גם בארץ ובחול. יש לנו גם להקת בנות חדשה בלייבל בשם 'נערות המוסך' שבקרוב תיכנס להקלטות, משהו שמשלב איכשהו בין השנגרי-לאס עם סינת' פופ אבל שרות בעברית, משהו שבאמת קשה להגדיר.

בחודש נובמבר השנה נביא את הבלאק נידלס מברזיל (ה-12 וה-13 לנובמבר )ואת THE REBEL מאנגליה (ה-26 וה27 לנובמבר) וצפויה חגיגה של מוזיקה אמיתית, כלומר רוק'נ'רול כמו שאני רואה אותו."

חוויה מרגשת במיוחד עם האסטרוגליידס?

"הממ, היו לא מעט. קיבלנו מכתב משני צעירים איסלנדים שהקימו להקה בעקבות האסטרוגליידס ואפילו צירפו תמונה שלהם לבושים כמו באיסלנד, מחזיקים שלט שעליו מצויר -Love The Astroglides. זה חומר לנכדים שלי, אני חושב. להופעות שלנו היו בכלל באים לא מעט ילדים, במקרה אחד ילד אחד הגדיל לעשות ובא עם אמא שלו.

רגע מרגש בשבילי לפחות היה שבאחת ההופעות בארץ איזה ילד אחד בא ליונתן, הגיטריסט שלנו שחזר אחרי שנים מאוסטרליה, וסיפר לו שהוא תלה פוסטרים שלנו בחדרו. יונתן פשוט לא ידע איך להגיב לדבר כזה, ובסוף אמר לו משהו כמו שהוא humbled (אין מילה עברית לזה). ואני חושב שככה תמיד הרגשנו עם המוזיקה שלנו. אם אותו ילד אהב את זה בצורה הזו, לא צריך יותר מזה"

נ.ב. – הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט בגרסא די שונה מזו שפרסמתי כאן. אני יותר אוהב את הגרסא הזאת, אבל בכל זאת, הנה היא כפי שפורסמה על גבי דפי העיתון:

TimeOut: ראיון עם ליאור אסטרו מהאסטרוגליידס