שבע שנים חלפו מאז שכתבתי את הקטע הזה. כבר הרבה זמן שאני לא כותב שירים. זה עם הגחליליות הוא אחד הבודדים שאני עדיין אוהב מתוך החומרים שהצטברו לי מאותה תקופה. לאחרונה אני מוצא את עצמי מדי פעם קורא אותו שוב, חוזר אליו בשאלות. כשהעליתי אותו לכאן, קבעתי את פרסום הפוסט לשבועיים קדימה – כך שיהיה לי מספיק זמן להתלבט. להתחרט. הבוקר אני פותח את המחשב ומגלה ששכחתי שהיום הוא היום שבו, במידה ולא הוחלט שום דבר אחר, 'זה עם הגחליליות' רואה אור.
crynolitra
אפריל 4, 2011 18:43
קולח ומרגש וקולח, מתפתח ומתעופף לגבהים.
כל כך הרבה ביטויים יפים רבי משמעות. סתם הראשון, "על-קולי",ביטוי מתנפץ לאדם חובב קולות שכמוך.
מקסים מקסים! זאת בין השאר גם תזכורת לעצמך להמשיך לכתוב.