נוח על משכבך בשלום גיל סקוט-הרון

נוח על משכבך בשלום גיל סקוט-הרון (1949-2011). כואב לשמוע את החדשות האלה, בייחוד לאור כך שהייתה לי הרגשה קריפית לגמרי מתחת לעור שהיום הזה קרב ובא. אמנם סיבת המוות אינה מפורסמת עדיין (נכון לזמן כתיבת שורות אלה), אך לי נראה שזו העיר ניו יורק שהרגה אותו. קשה שלא לשמוע זאת על קולו ב-I'm New Here – אלבומו האחרון שיצא בשנה שעברה. מצד אחד הוא נשמע שם אדם לגמרי שבור, אך מצד שני כזה שהשלים באופן מלא ובשלווה עם בואו בימים ומעברו ההדרגתי והאיטי אל העולם הבא.

"A friend, Doris C. Nolan, who answered the telephone listed for his Manhattan recording company, said he died in the afternoon at St. Luke's Hospital after becoming sick upon returning from a European trip." (The New York Times)

לאחר שביטל את הופעתו בישראל בשנה שעברה כתבתי כאן פוסט בשם: "אין גיל ואין שמחה, אני רק מקווה שירגיש טוב". כתבתי שם ש: "מדובר באמן מבוגר בשנות השישים לחייו, אשר רק עכשיו השתחרר משלוש שנים בכלא. יותר מזה, הוא נכנס לשם מלכתחילה כי לא הסכים לאופציה הראשונה שהציעו לו הרשויות האמריקאיות: גמילה". הבוקר הזה והחדשות על מותו של הרון קצת הזכירו לי את ההרגשה הנוראית שחשתי כשליין סטיילי, סולן להקת אליס אין צ'יינס נמצא מת. חוסר האונים שבלהגיד לעצמך ש"זה רק היה עניין של זמן". ג'אנקי עד יומו האחרון… עצוב.