האלבום החדש של סול וויליאמס נמצא אצלי בהרדיסק כבר יותר משבוע. לא סגור עליו עדיין, אבל ככה זה תמיד עם האלבומים שלו. אפילו את אלבום הבכורה, Amethyst Rock Star, לא ממש אהבתי בהתחלה ואפילו החזרתי לחנות שבה עבדתי ושממנה קיבלתיו במתנה. כמובן שהעניינים אחר כך גדלו עלי והפכתי לסוג של מיסיונר של האיש הזה. גם כשיצא האלבום השני שלו, שהתרחק מעט מההיפ הופ לטובת Pאנקיות מסויימת הייתי זקוק לתקופת הסתגלות, אבל במהלכה התאהבתי טוטאלית ואני חושב שמדובר באלבום גדול.
עם האלבום השלישי והקודם, Niggy Tardust, כבר פחות זרמתי ועכשיו, עם צאת הרביעי – יש לי הרגשה שמגמת ההתעניינות שלי ביצירה של וויליאמס פוחתת לה עם כל אלבום חדש שהוא מוציא (לא מאמין שכתבתי את זה). הסינגל הראשון מתוך Volcanic Sunlight, שנקרא Explain My Heart, יצא כבר לפני כחודשיים ולא הצליח לרגש אותי במיוחד, לא החזיר אותי להאזנות דחופות. עכשיו עם Dance, הסינגל השני מתוכו והקליפ החדש שלו, אני מתחיל לחשוש שאני צריך להתחיל להנמיך ציפיות. לא שהשירים לא טובים, ואת Dance אני אפילו יותר אוהב מהסינגל הראשון, אבל משהו ברוחניות שהיתה כה נוכחת בשירה של וויליאמס בשני אלבומיו הראשונים, חסרה לי מאוד באלבום הקודם ובשני הסינגלים מתוך החדש.
אולי זה גם קשור לכך שהאיש כמעט וכבר לא עושה ראפ באלבומיו והרבה יותר שר, ועם כל הכבוד – האיש לא זמר גדול. חבל, הבנאדם התחיל מספוקן וורד והתרחק ממנו לכיוון הרבה יותר אופנתי ועכשווי של ביטים אלקטרו-אינדיים כאלה שלא מחדשים לי שום דבר. שאול, קיפ איט ריל, אל תהפוך לי גם אתה להיפסטר עכשיו, טוב?
איתי
מאי 6, 2011 18:38
בנימה עגומה שכזאת אני נאלץ להסכים איתך. בווידוי קורע לב אני יכול להגיד לך שהקשבתי לניגי טארדסט במלואו רק פעם אחת
אבבה
מאי 7, 2011 12:46
לצערך אני נאלץ שלא להסכים איתך.
הסינגל הראשון היה מצויין עם סאונד שהתרחק מהאלבומים הקודמים וסגנונות שונים שהוא שילב באותו סינגל.
זה לא אומר שזה בהכרח פחות טוב, אני חושב ששני הסינגלים האלה יותר טובים מדברים ששמעתי מניגי סטארדאסט
מתי
מאי 7, 2011 18:53
אתה לא בדיוק חולק על שניהם, לאור חוסר ההתלהבות שלהם מניגי טארדאסט.
כנ"ל לגבי, למרות שאצלי הפער בין האלבום השני לשלישי הוא פחות משמעותי. אמטיסט רוק סטאר הוא יצירת מופת, אלבום מושלם ושלם. אח"כ בסול וויליאמס, יש לטעמי פתיחה מצוינת של 7 שירים, ואז נפילה והתאוששות שבאה רק בסוף עם notice of eviction. אבל בעיקר בזכות שיר הפתיחה, שייקספיר מערכה שלישית ורשימת דרישות שמיד אחריו, וכמובן בלק סטייסי – זה אלבום המשך מצוין.
גם אני לא האזנתי ברציפות לניגי טארדאסט יותר מפעם-פעמיים, אבל ככה אני עם הרבה אלבומים שאני לא אוהב בשלמותם. מדובר גם באלבום ארוך ולא אחיד. אבל שוב השיר פתיחה, שיר הנושא המצוין ושיר הסיום דה ריטואל, הם פנינים יקרות מהאלבום הזה ולכן קשה לי לומר שהתאכזבתי ממנו. יש בו עוד כמה שירים שהם אומנם לא "סול וויליאמסים" קלאסיים, אבל קצביים ומהנים – טר(נ)יגר, הקאבר ליו2, WTF…ורוב השירים האחרים באים טוב יותר לאחר התוודעות מקרוב למילים שלהם, דרך הפואמה NGH WHT בספר השירה "המגילות של אמ.סי מת".
משני הסינגלים החדשים בינתיים לא התלהבתי בכלל, מקווה שהם לא מייצגים את כל האלבום החדש…
aws 1
מאי 7, 2011 19:21
על מה אתם מדברים, ניגי טארדסט אלבום אדיר!
ולמרות זה הראשון באמת נשאר ה-מאסטרפיס שלו לדעתי…
ויאללה מתי מה אתה אומר על דאלאס?
אורי זר אביב
מאי 8, 2011 03:40
מסכים עם מתי לחלוטין לגבי עניין השבעה שירים מעולים ברצף ואז ירידה ברמה לקראת אמצע סוף האלבום השני (להוציא את notice of eviction). עדיין אלבום גדול לטעמי. בניגי טארדסט אהבתי מאוד את banged and blown through, אבל אני פשוט לא סובל את הקאבר שהוא עשה לפאקין U2. לא לעניין בכלל.
עידו
מאי 12, 2011 01:22
היי אורי; גם אני ממש אוהב את סול, אפילו יצא לי לשבת איתו לשתות משהו אחרי ההופעה שלו בקומפורט. האיש עושה בערך מה שבא לו.
שירת הברבור שלו הינה ללא ספק Niggy Stardust; כל דבר שהוא עשה לפני, רק הכין אותו לאלבום הזה. כל דבר שהוא יעשה אחריי, גם אם יהיה משהו בקליבר עצבני, תמיד יהיה פחות חדשני, פחות בוטה ובעיקר הרבה הרבה פחות מגניב מניגי.
בנימה אישית, מאוד מרשים אותי שאתה לא מהסס לצלוב את האליל שלך ולא מתנהג כמו אוהד סחרוף טיפוסי, שממשיך להעריץ באמונה עיוורת כל שלשול בעל 3 אקורדים שהוא מוציא.
בנימה אישית יותר, האלבום החדש הוא לא משהו וזה קשור לעובדה שסול גם הפיק אותו בעצמו. הוא תמיד אמר בראיונות אחרי ניגי סטארדאסט שהוא רוצה לעשות אלבום שהוא כולו מורכב מפרקשיין וביטים אלקטרונים, ככה שלא ממש היינו צריכים להיות מופתעים. למרות שהסינגל הראשון היה לדעתי אחלה, אבל כמה אחלה שהוא לא יהיה, הוא לא מגרד גם את הקטעים החלשים בניגי סטארדאסט.
עידו