2 כרטיסים חינם להופעה של ג'יינז אדיקשן

להשתתפות בהגרלה השאירו תגובה כלשהי. אם אין לכם מושג מה, אתם מוזמנים להשאיר לינק יוטיוב לשיר שאהוב עליכם במיוחד מהניינטיז. ורצוי שיהיה עם גיטרות חזקות. שני הזוכים יבחרו ראנדומלית קרוב למועד ההופעה שתתקיים ב-1 בספטמבר בביתן 1, גני התערוכה. הופעת החימום תהיה של Blonde Redhead.

אם אתן בחורות (וגם אם אתם לא), אתן בטח בוהות עכשיו באליל הגיטרה המקועקע של ג'יינז אדיקשן, דייב נבארו (השמאלי בתמונה למעלה) במקום להתמקד בטקסט. היי! קצת ריכוז. את נבארו הכרתי לראשונה ב-1993 (לפני שהוא עשה את כרמן אלקטרה) ולא, לא היכרות אישית, אלא דרך קסטה שגנבתי מאחי הגדול. אז הוא היה בכלל הגיטריסט של הרד הוט צ'ילי פפרז (נבארו, לא אחי) בתקופת האלבום One Hot Minute. אני זוכר שהופתעתי מאוד בתור ילד לגלות שמישהו בכלל מעז למדוד את נעליו של ג'ון פרושיאנטה, האיש מהאוזניות שלי שהיה עד אז הגיטריסט. מבחינתי אף אחד לא יכול היה להחליף את הגאון מ- Blood Sugar Sex Magik.

ובאמת RHCP השתנתה מאוד אחרי שפרושיאנטה התחרפן מסמים (ומעצמו) וצלל אל תהומותיו האישיים ובכך גם הפך לקורבן נוסף של הלהקה (לפניו הילל סלובק, הגיטריסט החיפאי של הצ'ילי פפרז, מת ממנת יתר של הירואין). אמנם One Hot Minute לא הצליח באותו קנה מידה של קודמו (Blood Sugar…), אך הוא בהחלט היה אלבום עמוס בסטייל, בכאב ובגרוב שהיה פחות fאנקי ויותר קשוח, ככל הנשמע תודות לנבארו ולחוויות הקשות שחברי שתי הלהקות האלו עברו יחד "מתחת לגשר" בלוס אנג'לס.

כל זה קרה כולה שנתיים אחרי שג'יינז אדיקשן התפרקה. נבארו הביא לצ'ילי פפרז את האלבום שגרם לי לעשות מוהק בכיתה ה'. רציתי להיראות כמו Flea, הבאסיסט הקופצני של RHCP. אבל לאמא שלי עלו אסוציאציות של נאו-נאצים מהראש שלי, מה שקיצר את חיי התספורת החדשה לפרק זמן של פחות מ-24 שעות, לפני שנגזמה וקירחה אותי. לא נורא, נשבעתי שאראה את הצ'ילי פפרז בהופעה בעודי צעיר ובזמן שכוחי עוד מאפשר לי crowd surfing. החלום הוגשם באנגליה ב-2001, כשראיתי את הצ'ילי פפרז על במה יחד עם ג'ון פרושיאנטה המשוקם, שחזר ללהקה מין המתים. ימי Californication העליזים. את ג'יינז אדיקשן לעומת זאת, עדיין לא יצא לי לראות בעיניים.

לא שמתי את ידיי על הקסטה של Nothing's Shocking עד החטיבה. כל השיט האובדני-הדוניסטי של סולן הלהקה ומייסד פסטיבל לולפאלוזה, פרי פארל, היה פסיכי מדי בשבילי בתור ילד מכדי להכיל. הצרחות בשיר – Ted, Just Admit It אפילו הפחידו אותי. !SEX IS VIOLENT, SEX IS VIOLENT. הו, אם אמא רק הייתה יודעת מה להקות כמו ג'יינז וה-Butthole Surfers שרו לי באוזניות – היא היתה מגלחת לי את המוהק על המקום במקום לתת לי למשוך איתו עוד כמה שעות של תשומת לב בבית-ספר.