חלומי נמסר אל כוח הכבידה / ראיון עם יאפים עם ג'יפים

במאה ה-12 חי בירושלים משורר, לשעבר נסיך גאורגי, בשם שותא רוסתווילי. במאה ה-21 חיים להם בירושלים בטי-שירטס חלקות, האמנים והמוזיקאים נועם יעיש ודניאל קיצ'לס שביחד מרכיבים את הגרעין הקשה והיוצר של להקת יאפים עם ג'יפים. על אף אחד משלושת האמנים שהוזכרו לעיל לא ידוע לנו רבות ותיעוד על אודותיהם כמעט ואין, אך להבדיל מהמשורר הגאורגי המנוח רוסתווילי, את יאפים עם ג'יפים פגשתי פנים אל פנים, לקראת צאת אלבומם החדש והשלישי – "קיץ של עור נמר". אלבום שהוא כולו מלאכת מחשבת מורכבת, יצירה ישראלית תהומית שתרצין את פניו של כל מי שרק יעז לעשות את המאמץ לנסות להתעמק בה.

"השיר שנושא את שם האלבום, 'קיץ של עור נמר', נוגע בנוכחות של המשורר שותא רוסתווילי בירושלים, אל מול הנוכחות של הדובר בשיר באותם המקומות. מדבר על הדרכים שהצטלבו ביניהם באותה העיר", מסביר קיצ'לס. רוסתווילי היה נסיך עד שהסתבך בפרשת אהבה אסורה עם תמר מלכת גאורגיה, ובשל כך הוגלה מארץ הולדתו הרחק עד לעיר דוד, ושם, בתוך מנזר המצלבה, ישב במשך תקופה ארוכה וכתב את הפואמה "עוטה עור נמר" שלימים הפכה להיות הפואמה הלאומית של גאורגיה. "'קיץ של עור נמר מתעסק בקיץ של ההווה", ממשיך קיצ'לס, "שהוא איזושהי פרפראזה על השיר הארוך והאפי שכתב שותא רוסתווילי".

האלבום החדש של יאפים עם ג'יפים כבד מנשוא, סיזיפי ומתגמל בדרכו המיוחדת והבלתי ניתנת להשוואה בשום אופן לאף להקת רוק בישראל. הקירקסיות היבשה והלא מצחיקה בכלל של המוזיקה, להטוטי המילים שחובטים לך בראש על גבי הלחנים המוזרים – כל אלה עובדים בהרמוניה נפלאה שיוצרת תוצאתה מבעיתה בעול יופייה.

האלבום החדש מהווה חזרה לסגנון שמזכיר יותר את אלבום הבכורה המופתי שלהם "בשנת החרב בחוץ והרעב מבית" שיצא ב-2002. "חזרנו לשיטת עבודה שזנחנו באלבום הקודם" מאשר קיצ'לס. "אנחנו עובדים על האלבום הזה כבר כמה שנים, אי אפשר להגיד מתי בדיוק התחלנו אותו. על כל השירים עבדנו במקביל, אך לא כולם עברו יחד מתחנה לתחנה. זמן רב לקח על מנת לגבש את היחידה האחת הזאת לכדי אלבום. מילים נבנו בצורה איטית, אלו לא מילים שגררנו אותן, אלא פיסות של התחלות, פיסות של רמזים ושל יסודות שהתוו איזושהי דרך שנחשפה לאיטה. אלו לא שירים שהצטברו, כמו פשוט אלבום שלקח לו הרבה זמן למצוא את הדרך החוצה, אלבום שנבנה לאט לאט."

כלומר, התחלתם לעבוד על השירים שנכנסו לאלבום החדש הרבה לפני שקודמו, "נבל דוד אדום", יצא?

קיצ'לס: "כן, הייתה לנו הפסקה שחצתה את התהליך של העבודה על נבל אדום לשניים. בהפסקה הזאת התחלנו לגבש גוף עבודה נוסף שעכשיו יוצא כקיץ של עור נמר."

מהו ההבדל העיקרי בין המקבץ שבחרתם לאגד באלבומכם הקודם לבין זה שמרכיב את החדש?

יעיש: " להבדיל מהאלבום החדש, אני חושב שבאלבום הקודם היה יותר מכנה משותף של מינימליזם, של קצב מהיר. היה משהו כללי יותר בו שהנחה אותנו לאיזשהו מקום."

קצב מהיר הוא צירוף של מילים שאין לו שום נגיעה אל "קיץ של עור נמר". דווקא האיטיות וכוח הסיבולת של המאזין הם המפתח שעם הסבלנות וההתמדה יפתחו עבורו את שער הכניסה אל האלבום. מאחורי השער הזה ממתין לכם פרס רוחני ואמנותי גדול שכרגע עוד קשה לאומדו במילים ובביקורת.

בשיר "פושטי היד" כתבתם: "הייתי ממלא מלוא כיסם מצלצלים / אך לא נותרו בי רחמים". מיהי הדמות, במי לא נותרו עוד רחמים?

קיצ'לס: "השיר לא מדבר על פושטי היד עצמם, אלא על אלו שפושטי היד הם חלק מהנוף היומיומי שלהם. זהו שיר מאוד עירוני שמתאר דרך שעושה אדם המתחיל בנקודה מסוימת ומסיים בטריקת הדלת שלו שמפרידה אותו בחלל הפרטי שלו מכל מה שקורה סביב".

האזנה לשיר "פושטי היד": [podcast]http://www.lightbaz.com/wp-content/uploads/2011/09/3-Yapim-Im-Jipim-Poshtei-hayad.mp3[/podcast]

למה שלא תעשו לאנשים את החיים קלים ותפרסמו גם את מילות השירים בטקסט?

יעיש: "אנחנו לא רוצים ליצור הפרדה בין הטקסט למוזיקה שמרכיבים יחד את האלבום."

קיצ'לס: "טקסט ומוזיקה הם כמו חומר וצורה, מין איזה אובייקט שפועל עליך מתוך סך הפרמטרים שמרכיבים אותו והם הולכים ביחד כגוף אחד. הטקסטים הללו לא עומדים בפני עצמם, ולכן לא יהיה זה נכון לשים אותם בשורות משל היו שירה או פרוזה. אלו שירים שנכתבו למנגינה מסוימת. משחקי המקצבים כמו משחקי המילים עובדים יחד ולא לחוד. להפריד אותם יהיה כמו לקרוא אופרה".

הכתבה פורסמה לראשונה כאן