בבית הוריהם שבמג'דל שמס האחים נחלה – חסן, בן 24, ורמי, בן 20 – גדלו וחונכו על מוסיקה קלאסית. כלומר, מוסיקה קלאסית ערבית. חסן למד לנגן בכינור מזרחי ועד היום יודע לבצע יצירות שלמות שביצעה אום כולתום, של פיירוז ושל אמנים גדולים אחרים שאותם הוא מכנה "רוטס". בבקרים היו נוהגים בני המשפחה לשבת בבית ולנגן יחד.
"בתור טינאייג'רים התחלנו לשמוע בוב מארלי, וגם מטאל אהבנו ועל טופאק בכלל היינו מתים לאיזו תקופה", מספר חסן, "אבל אחרי שנפתחנו ל-Cool Jazz של מיילס דייוויס כל הגישה שלנו למוסיקה השתנתה. היום הלהקות האהובות עלינו הן ‘Tinariwen' (להקה של נגנים משבט הטוארג הנודד במדבריות סהרה, אז"א) ו-'Gnawa Diffusion'" (להקה צרפתית שמשלבת מוסיקה צפון-אפריקאית עם רוק, רגאיי ודאב).
בימים אלה רמי הוא המתופף וחסן הוא הגיטריסט והסולן של להקת "Toot Ard" (תות שדה), שבה מנגנים עוד שלושה חברים שלהם ממג'דל שמס. שאדי עוידאת, בן 21, שמנגן גם הוא בגיטרה, מכיר את האחים כבר שנים; עמר מדאח, בן 20, הוא סקסופוניסט וסטודנט להנדסת בניין בטכניון; והבסיסט, יזאן אבראהים, זה עתה סיים תיכון ועומד להתחיל בקרוב לימודי מוסיקה.
"תות ארד" היא להקה שאין דומה לה בישראל. המוסיקה שלה נשמעת כמו משהו שאמור היה להיווצר רחוק מכאן, על קו גבול דמיוני שבין ג'מייקה לאלג'יריה. בוודאי לא ברמת הגולן, או כפי שחברי "תות ארד" קוראים לה – Golan Heights. המוסיקה שלהם היא תוצאה של היתוך ההשפעות שספגו מבית ומחוץ יחד עם השקפת העולם האופטימית והכמעט היפית ותמימה של חבריה. אלבום הבכורה צפוי לצאת החודש בלייבל מקומי חדש שנקרא ג'מעה.
"הגענו מרמאללה עכשיו, פגשנו שם חברים וגם איזה בחור שאמנם לא יודע את זה, אבל הוא האדי וודר (סולן להקת ‘פרל ג'ם' האמריקאית, אז"א) של רמאללה. מה שהוא עושה מאוד מזכיר את המוסיקה שוודר עשה בפסקול הסרט ‘Into The Wild'. אנחנו מתכננים להופיע אתו בקרוב", מספר רמי נחלה בראיון שנערך בתל אביב.
איך היתה ההופעה בבארבי בתל אביב לפני כחודש, ביום ההולדת של האתר קפה גיברלטר?
"חיכינו המון זמן ועלינו לבמה רק באיזה שתיים בלילה. הקהל היה מבסוט לאללה. נשארו רק אלה שלא מוותרים על מוסיקה. זו היתה בעצם הפעם הראשונה שהופענו מול קהל לא מעורב".
מה הכוונה לא מעורב?
"הופענו ברוגטקה וגם בלבונטין 7, אבל אנחנו שרים בערבית, ובקהל שהופענו מולו עד היום תמיד היו הרבה חבר'ה מיפו. בבארבי זו היתה הפעם הראשונה שלנו מול קהל שכולו יהודים".
"תות ארד" הופיעה עד היום בנצרת, עכו, חיפה, רמאללה, ירושלים ותל אביב, אך נראה שעד אותה הופעה מוצלחת מאוד בבארבי, ישראלים-יהודים פגשו בה בעיקר בהופעות שהתקיימו במסגרת הפגנות קטנות.
יש לכם הרבה קהל ברמאללה.
חסן נחלה: "הגיג האחרון ברמאללה היה באיזה בר ונכנסו למקום משהו כמו 400 אנשים ועוד 200 נשארו בחוץ. אנשים קפצו שם בטירוף. היה כיף".
אני יכול לבוא לראות הופעה שלכם ברמאללה?
"בעיקרון כן, אבל זה לא נוח לאנשים שגרים שם לראות אותך בהופעה ולדעת שאחר כך אתה חוזר הביתה ויכול לנסוע לים. האנשים שם מתים ללכת לים אבל לא יכולים. אתה תבוא ותיהנה אתם, אבל הם יקנאו בך".
אתם מאזינים למוסיקה ישראלית?
"לא. המוסיקה המזרחית לרוב לא מעניינת כי היא סתם חיקוי של הגדולים באמת מפעם. בעצם, אנחנו ממש אוהבים את ה'בלקן ביט בוקס'".
האם הופעתם פעם במקום שלא הבינו בו את מה שאתם עושים?
"הופענו בכמה פסטיבלים ערביים מול קהל מבוגר. למשל בנצרת מול אלף איש, כאלה שיושבים על כיסאות, עם נאומים וכל זה. שם היינו קצת וירדוז שקופצים ומשתוללים על הבמה, אבל הם אהבו את זה".
"תות ארד" היא להקה דרוזית?
"לא, אנחנו לא דרוזים, ההורים שלנו דרוזים. אני לא מייצג את הדרוזים והם לא אותי. עשינו בדיקות דם ולא יצאנו דרוזים. יעני להיות דרוזי זה קונצפט שאתה בוחר. אני לא פתחתי מעולם את ששת הספרים הקדושים, אולי פעם כשהייתי קטן. תמיד אומרים לי שאם אני ממג'דל שמס אז אני חייב להיות דרוזי. אבל הנה תראו אותי, אני משם ואני לא דרוזי".
איך ההורים שלכם מקבלים את מה שאתם עושים?
רמי: "עכשיו הם אוהבים, אבל בהתחלה הם לא כל כך אהבו את כל סגנון החיים הזה שבחרנו לעצמנו. זה לא כל כך מקובל להתנהג כמו סטלנים שם והם העדיפו לראות אותנו עושים כסף, לא מוסיקה".
ממה אתם חיים באמת, הרי קשה מאוד להתפרנס ממוסיקה בארץ הזאת?
חסן: "אנחנו קצת היפים, אתה יודע, לא צריכים הרבה. קונים בגדים יד שנייה, לפעמים עושים קצת כסף מהופעות, לפעמים עובדים בגינון. זה הסטייל. לדעתי לעבוד בשביל כסף זה בזבוז של זמן. את הדברים שאתה צריך אפשר להשיג במעט מאוד כסף. אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים והוא לא חומרי".
אתם שרים על אהבה, שלום, נופים וצבעים. למה אתם לא נכנסים לנושאים ספציפיים יותר?
"זה הכל חרטא פוליטית גדולה. להיכנס לזה זה ללכת לאיבוד שוב בתוך סיסטם. אנחנו תמיד שרים על התמונה הגדולה ושם זה מאוד בריא וספונטני. אנחנו לא מרגישים בטוחים לשיר על נושאים ספציפיים יותר כי הם פשוט מסובכים לנו מדי. אנחנו שרים על חזרה לטבע, על התעלמות מגבולות של מדינות ועל הקונצפט של חופש. אנחנו חיים באמצע המזרח התיכון ומעולם לא ביקרנו באף מדינה ערבית. אנחנו כלואים במה שנקרא ישראל".
איך יקראו לאלבום?
"שיט, אנחנו לא יודעים עדיין. אין קונצפט אחד ששולט בכל האלבום אז קשה לנו להחליט".
אבל יש הלך רוח מסוים שמחבר בין כל השירים.
רמי: "Nature Music. המלים מאוד פשוטות ואנחנו לא נכנסים לשפה מסובכת. יש שתי מטריות שתחתן אפשר להכניס את המוסיקה שלנו. האחת היא טבע, הזיות והאדם הקדמון. אם רק היינו יכולים להחזיר את הזמן ולחיות כמו חיות. השנייה מתייחסת למצב שלנו כאן ועכשיו. הנושאים הם מאוד רחבים. בשיר ‘Jenna', למשל, אנחנו שרים על כל התסבוכת הפוליטית הזו שנולדנו לתוכה, על הבית שממנו אנחנו באים. אבל השיר לא מתעסק ספציפית במקרה שלנו, אלא בלפתוח את העיניים ולראות מעל לסיסטם שלתוכו נולדת".
הכתבה התפרסמה לראשונה בעיתון "הארץ"
