ה"טייגר ליליז", הקרויה על שם דמות מתוך "פיטר פן", הם שלישייה משונה: שלושה ליצנים עגומים לבושים ומאופרים בשחור ולבן; מסוג הדמויות שעומדות דוממות מעל כובע הפוך באיזה מדרחוב בפאריס במאה הקודמת. הלהקה נוסדה בלונדון ב-1989, על ידי האקורדיוניסט וכותב השירים מרטין ג'קס, שגדל באיזור הסוהו של העיר מעל לבית זונות משגשג. נכון יותר לשייך את ה"טייגר ליליז" לז'אנר מסוים של תיאטרון, מאשר למורשת, או לתת-זרם כלשהם בתרבות הרוקנרול. ג'קס, שאחראי גם על הטקסטים והשירה, למד אופרה במשך שבע שנים, ובהתאם לכך ההופעות של הלהקה הן מעין מחזמר, או סוג של קברט אפל ומעוות באווירת פאנק-רוק אנרכיסטית.
לצד הפרקשניסט וחובב הצעצועים המקולקלים אדריאן יו, ויחד עם נגן הקונטרה בס אדריאן סטיואט, שגם חוטא מדי פעם בנגינה על מסור וטרמין, שר ג'קס שירים העוסקים בצדו האפל של העולם. הלהקה, שלא נחה לרגע, הוציאה לא פחות מ-29 אלבומים, עם הספק של כשני אלבומי קונצפט שונים זה מזה בשנה.
נראה שקבצנים, חולי נפש, פושעים, סוטי מין וזונות קשות יום הן הדמויות שג'קס, ככותב שירים שנהנה ממשחק תפקידים, מרגיש הכי בנוח לגלם. קשה להוריד מאמן הבמה הזה את העיניים. פניו מלאי הבעה וקולו חצי פארודי וחצי רציני להחריד. דמיינו את אוליבר טוויסט. עכשיו שכחו ממנו והעלו בדעתכם סיפור אחר שלא הייתם רוצים שהילדים שלכם ייחשפו אליו. בריאיון טלפוני שנערך כמה שעות לפני הופעה של הלהקה בלוס אנג'לס, מספר מרטין ג'קס על סיפורי המעשיות הגרוטסקיים שהעניקו לו השראה.
"שירי ילדים עם חרוזים יכולים לעסוק גם בנושאים כמו המגיפה השחורה, וזה רעיון מעניין", אומר ג'קס. "האלבום האחרון שלנו "וויצק", מבוסס על יצירת המופת של גיאורג ביכנר. בכלל, תיאטרון עוזר לנו המון לשמור על רעננות. למען האמת, האלבום הבא שלנו יהיה ‘המלט'".
נשמע שהשראה שלך שאובה יותר מתיאטרון פרינג' מאשר מלהקות רוק.
"נכון, למרות שאני כמעט אף פעם לא הולך לתיאטרון. אני פשוט יוצר מוסיקה שהיא תיאטרלית מטבעה. המלים חשובות לי מאד. אם אתה מצליח להמשיך לכתוב שירים על נושאים חדשים, יש לשירים שלך סיכוי להישמע שונה גם אחרי שנות פעילות רבות".
מה לדעתך מושך במתח בין האפל לבין המצחיק המצוי תדיר בשירים של ה"טייגר ליליז"?
"קשה לומר. אני אישית הושפעתי בתור ילד מ'אופרה בגרוש', של ברטולט ברכט וקורט וייל. הם שרו על הרחוב, על זונות, גנגסטרים וקבצנים. זה המקום שממנו אני בא", מסביר ג'קס. "כלומר, אני מניח שמה שאנחנו עושים הוא חלק מהמסורת של לשיר על הרחוב. אולי אנשים נמשכים לזה כי זה אמיתי יותר ומעניין יותר לשיר עליהם מאשר על הנושאים הבנאליים שעליהם זמרים שרים בדרך כלל".
גיבור השיר "Start A Fire", שהוא אחד השירים הפופולריים ביותר של הלהקה, הוא פירומן. באופן מפתיע, השיר מעורר אצל המאזין הזדהות ואמפתיה, והוא מעביר היטב את תחושת האדרנלין הפרחחי של הגיבור כאשר הוא מעלה בלהבות את כל מה שנקרה בדרכו. אולי זוהי נקודת החיבור בין המאזין לבין הנושאים הקשים שהשירים עוסקים בהם – הדיסוננס התמידי בין הצורך להוקיע לבין הרצון לאמץ. ואולי מדובר במשיכה אנושית חבויה לבצע מעשים שחורגים מהנורמה.
"אני אף פעם לא עוצר את עצמי כשאני כותב, אבל כמובן זה לא אומר שאני פירומן", מבהיר ג'קס. "אולי זה באמת מרגש לדמיין איך זה להיות פירומן, אבל מצד שני גם כתבתי שירים על קיום יחסי מין עם חיות ולמרות שאתה לא חייב להאמין לי, מעולם לא עשיתי סקס עם חיה".
דוגמה אחרת לנושאים הפרועים והמשעשעים שהלהקה בוחרת לעסוק בהם היא שירם "ואגינה בשמיים". "השיר הוא על התאהבות בג'ירפה", אומר ג'קס, ומבהיר: "פעם כשהייתם צעירים, אתה והג'ירפה הייתם בערך באותו גובה, אבל אז הג'ירפה החלה גובהת ולפני שבכלל שמת לב, יש ואגינה בשמים. אני חושב שזה מצחיק לשמוע בהופעות שלנו אנשים צועקים באולם ‘ואגינה בשמים! ואגינה בשמים!'". ג'קס מזכיר גם תגמול רוחני יותר לעבודתו: "בזמן הופעה אני מסתכל לאנשים בעיניים ולא פעם אני מזהה אצלם אנחת רווחה מהשעמום היומיומי של חייהם".
מעריצים מפורסמים
לפני שבע שנים הגיעה הלהקה לישראל עם מופע הפולחן שלה "Shockheaded Peter" (יהושע הפרוע), שזכה ב-2002 בפרס "אוליבייה" השנתי לתיאטרון מטעם ה"Society of London Theatre". שנה לאחר מכן היא היתה מועמדת לגראמי על אלבומה "The Gorey End", שאותו יצרה בשיתוף עם המאייר והסופר אדווארד גורי ועם רביעיית המיתר "קרונוס קוורטט" המצוינת (שאחראית לפסקול המפורסם של הסרט "רקוויאם לחלום").
ב-2005 הופיעו ה"טייגר ליליז" בערים רבות ברחבי אירופה עם אלכסנדר האק מלהקת האינדסטריאל הגרמנית הנודעת "Einstuerzende Neubauten", במסגרת מופע בהשראת ספרי המדע בדיוני של הסופר ה"פ לאבקרפט. עכשיו היא חוזרת לישראל להופעה אחת שתתקיים ב-26 בחודש במועדון ה"בארבי" בתל אביב.
בין מעריציה הנלהבים ביותר של הלהקה נמנה מר מאט גרוניג, היוצר של "משפחת סימפסון". גרוניג אף הזמין את הלהקה להופיע בשנה שעברה במסגרת פסטיבל "All Tomorrows Parties" שהוא ערך באנגליה. מעריצים מפורסמים אחרים הם הזמר-היוצר הבריטי מארק אלמונד והבמאי והקומיקאי מל ברוקס. לדבריו של ג'קס, סגנון ההומור של הלהקה דומה לסגנון המוטרף שסרטיו של ברוקס ניחנים בו. "אני מעריץ גדול של הסרט שלו ‘המפיקים'", אומר ג'קס בהתלהבות, "לדעתי הוא נכנס לרשימת חמשת הסרטים הגדולים בכל הזמנים".
לפני שאני מספיק לשאול, ג'קס כבר משיב שפגש את ברוקס באופן אישי. "מל ברוקס ניגש אלי אחרי שצפה ב'יהושע הפרוע', ואמר לי שזה המחזמר המוצלח ביותר מאז ‘אופרה בגרוש'. כשהוא אמר לי את זה חשבתי לעצמי שמבחינתי אפשר למות בכיף כאן ועכשיו".
אתם עומדים להופיע באלבום המחווה הרשמי ל"Rain Dogs" של טום וייטס. האם אתה רואה את הדמיון בין המוסיקה שלו לבין מה שה"טייגר ליליז" עושים?
"כן, בהחלט. לווייטס יש את הסגנון המיושן הזה, הקרנבליות, הפריק שואו. אני בא מאותם מקומות יצירתיים. מעולם לא יצא לנו לנגן יחד. אבל רבים מהאמנים שניגנתי איתם לאורך השנים ניגנו גם אתו. כשאני חושב על זה, רוב הנגנים שניגנו באלבום שלנו ‘The Sea' ניגנו גם באלבום ‘Black Rider' של טום וייטס".
מוקדם יותר השנה הוציאה הלהקה אלבום בשם "הבלדה לתלות מינית", יחד עם הצלמת נאן גולדין. "זאת מוסיקה עצובה מאד. השירים שכתבתי לפרויקט הזה נבעו מצפייה בתמונות שלה ושל אחרים שהיא צילמה בשנות ה-80, כשהיתה נרקומנית ויצאה הרבה למועדונים. היא מצלמת יופי של תמונות, ואני הלחנתי להם יצירה מוסיקלית שאורכת 40 דקות".
סינדרלה היתה זונת-קראק
ב-2009 השתתף ג'קס בפרויקט שנקרא "Sinderella" (איות מלשון חטא). "סינדרלה הוא פרויקט שעשיתי יחד עם הזמרת ג'סטין. זאת הופעה שהעלינו בלונדון ובניו יורק שמציגה צדדים אירוניים בסיפור ‘סינדרלה'. אצלנו הגיבורה היא זונת-קראק."
אני מזכיר בפניו סיפור ששמעתי, על היתקלות שלו עם צוענייה בצ'כיה, שהתנפלה עליו בטענה ששכב עם בתה, ותוך כדי כך גנבה את לו את השעון. "זה סיפור אמיתי", אומר ג'קס, "גם את הארנק היא לקחה לי. זאת גם לא הפעם היחידה שזונות צועניות בצ'כיה הערימו עלי. זה היה לפני הרבה זמן, כשהייתי משתכר בשעות מאוחרות".
ה"טייגר ליליז" היא להקה שפשוט מאוהבת בעלובי החיים. יש כאלה שמתרצים את הנאתם מהזוועות העולות מהבמה כשהיא מופיעה כיופי שעולה מבין סדקים של מציאות קשה. אבל לטעמי מדובר כאן בהצפה של הדברים הנלוזים ביותר שבנפשות הקהל. אותם הדברים שכיף לשיר עליהם עם כולם, כמו שירי גן אסורים וגסים.
מכל הפרויקטים והקונצפטים של אלבומי הלהקה, אילו תבחרו להופעה שלכם בתל אביב?
"ההופעה תתבסס על שני אלבומים. האחד הוא 'Low Life Lullabies' מ-1998, והשני הוא האלבום החדש שלנו ‘וויצק'". אם אתם מוצאים את סיפורי האחים גרים מושכים באופן שהוא כמעט אסור, או אפילו אם אהבתם במיוחד את ‘התפוז המכאני', או את ההומור של חבורת מונטי פייתון, מומלץ לראות ולשמוע את הילולת הביבים המופלאה של ה"טייגר ליליז".
הכתבה התפרסמה לראשונה בעיתון הארץ
