שיר הפופ הצרפתי, המתוק והמידבק של ריף כהן, "A Paris", זוכה לאחרונה להצלחה ולהשמעות רבות ברדיו. חלק ניכר מההצלחה נזקף לטובת הקליפ שביימה כהן בפאריס, בהשתתפות רביד כחלני, מנהיג פרויקט "ימן בלוז". כהן – בת 27, תל-אביבית דוברת צרפתית, בת לאם ממוצא אלג'יראי שכותבת שירים למגירה כבר שנים. היא עצמה מנגנת על פסנתר מגיל ארבע. יש לה הרבה חן, והסגנון שלה – חופשי, עדכני ומושפע מאוד מתרבויות מהגרים – מעורר סקרנות. השירים שלה מזרחיים לא פחות מאשר הם אירופיים.
אלבום הבכורה שלה נמצא בשלבי סיום, אבל היא טרם מצאה חברה שתוציא אותו. "אני בהריון אתו כבר ארבע שנים וזה לא נעים", היא אומרת על הערפול בנוגע לתאריך יציאתו. בכל מקרה, אם לשפוט על פי ההופעת האנרגטית שלה במועדון "בארבי" בתל אביב בסוף השבוע, צפוי לנו ממתק פופ צרפתי אקלקטי וקליט שעושה חשק לרקוד (ההופעה הבאה שלה במקום תתקיים ב-24 בחודש).
"במקור אני מרמת אביב ג', אבל כל המשפחה שלי מיפו", אומרת כהן שחזרה לפני כשנה לארץ, נישאה ועברה לגור בגבעה הצרפתית בירושלים. ב-2008 זכתה במלגת מחיה ויצירה ועברה לשנתיים לבית האמנים בפאריס. "קיבלתי חדר ענק עם פסנתר כנף ולא דרשו ממני כלום חוץ מליצור ולהעלות הופעה אחת בקומת הקרקע של הבניין, שבו גרו 700 אמנים מכל העולם", נזכרת כהן.
נשמע כיף לגור בבניין עצום עם 700 מוסיקאים.
"בניגוד לאיך שזה נשמע, לא היו שם אנרגיות טובות. היה שם מסדרון ארוך. אנשים חיכו שכל אחד ייכנס לחדר שלו ורק אז יצאו אליו בעצמם. השכנים לא היו מתראים. חודש לא דיברתי שם עם אף אחד, לקח לי זמן להכיר שם חברים של ממש".
הכי קרוב שמצאתי
כהן למדה פיתוח קול קלאסי, אבל לטענתה הגישה הקלאסית פחות רלוונטית למוסיקה שהיא כותבת. "חיפשתי מוסיקה גרונית, כמו דיבור, והדבר הכי קרוב שמצאתי לזה בארץ היה פיתוח קול הודי – שיטה הפוכה לחלוטין לקלאסית", היא אומרת.
לפני שטסה לצרפת היא היתה חברה בהרכב עם אסף קורמן שיצר מוסיקה אלקטרונית בעברית ונוסף על כך גם כתבה והקליטה לבדה שירים באנגלית בסגנון שונה לחלוטין מזה של "A Paris". זו היתה מוסיקה כבדה ומלנכולית שמזכירה את "אנתוני אנד דה ג'ונסונז". השירים החדשים שלה הם ההיפך הגמור – קלילים, מרקידים ובכלל בצרפתית.
"נכון. זה הקונצפט", היא מודה. "פעם הייתי נורא מפוזרת ולכן החלטתי להתמקד בסגנונות שאתה מתאר. רוב היצירה שלי היתה אלטרנטיבית, אך התלבטתי ובשנתיים האחרונות שיניתי כיוון. פחדתי שירצו שאשיר את ‘A Paris' שוב ושוב עד שיימאס".
אבל אני מניח שזה מה שקורה עכשיו. מה גם שזה השיר היחיד מתוך האלבום שכבר הוצאת.
"בינתיים זה קורה, אבל פחות אכפת לי. השלמתי עם זה. החלטתי להקליט דיסק פופי שהמטרה שלו מסחרית, אבל מאחורי הקלעים יש המון אוונגרד".
מה אוונגרדי במה שאת עושה היום?
"זה בא לידי ביטוי בכל מיני דברים; אפילו בלהניח את המיקרופון הפוך. אם ממקמים אותו בפינת החדר, לפעמים זה נותן צליל מלוכלך שאני אוהבת. האלבום הזה הוא לא הפקת פופ עיוורת".
נראה שיש לך חיבה גדולה למיקרופונים.
"נכון. אני לא אוהבת את המיקרופונים היקרים. כל הזמן יורדים עלי בגלל זה באולפני הקלטות. לא מצליחים להבין למה אני מתעקשת להשתמש במיקרופונים פשוטים, כשאני יכולה להשתמש בכאלה ששווים אלפי דולרים. הם פשוט יותר מתאימים לי".
פעם היו עטיפות תקליטים עם תצלום קלוז-אפ של זמר מול מיקרופון מתכתי מהודר. זה לא קיים יותר.
"היום המיקרופונים מכוערים-טילים, אין סיבה להצטלם אתם".
מה עם ההרכב שלך ושל קורמן?
"יכול להיות שעוד אבוא אל אסף ואומר: ‘שמע, יש לי תקציב בוא ניכנס לאולפן'. אני יכולה להבטיח שזה יהיה אלבום מדהים".
תקועה באייטיז
כהן, שהיתה סטודנטית למוסיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, עסקה גם במחול ובהלחנת פסקולים לסרטים. כן שיחקה בסרט צרפתי של חיים בוזגלו, "לחיות מחדש", ובקרוב יעלה בצרפת סרט נוסף בהשתתפותה, "בקבוק בים", בכיכובה של היאם עבאס, המתאר רומן בין פלסטיני לישראלית.
כהן עוד לא קיבלה הצעה רצינית מחברת תקליטים בצרפת. רומן קצר בינה לבין חברת EMI-צרפת נגמר במפח נפש. "החוזה שכמעט חתמתי עם EMI לא כלל מימון להקלטת אלבום. הם התכוונו לקחת ממני כסף על השמעות של השיר", היא מספרת. "התקופה בפאריס עזרה לי להבין איך עסקי המוסיקה עובדים. למדתי על דברים כמו חוזה הפצה וחוזה אמן. למדתי שכדי להגיע לאנשי מפתח בתעשייה כדאי להיעזר בשומר בכניסה למשרד, למשל, זה שהמנהל מדבר אתו בהפסקות עישון".
כהן עוד לא פגשה שומר כפי שהיא מתארת, אך אינה מרגישה שחזרה מפאריס בידיים ריקות. "הכרתי כמה חברים טובים וניגנתי עם מוסיקאים מעולים", היא מספרת ומזכירה את טריקי, אמן טריפ-הופ אנגלי: "הסתובבתי אתו חודש במסעדות. בשלב מסוים כבר לא היה לי נעים שהוא כל הזמן משלם עלי. הוא אמר לי, ‘יום אחד תהי מפורסמת ואז תזמיני אותי'. גדלתי על המוסיקה שלו", היא ממשיכה בהתרגשות, "זו היתה חוויה מדהימה".
ראית בצרפת הופעה שהשפיעה עליך עמוקות?
"כן, של גנאווה, מוסיקה צפון-אפריקאית רוחנית. זה כמו רוקנרול שבו מזיזים את הראש בטראנס, מעין שחרור מדיבוק. הרגשתי שהריקוד עושה עבודת טיהור מסוימת".
תורה ברמה הפואטית
את רוב השירים באלבום הלחינה כהן וכתבה אמה, פטריסיה כהן. "היא גאונה", מעידה עליה בתה. "בשירים שלה יש קונצפטים מעניינים וצבעוניים. לדוגמה ‘A Paris' כתוב בשפה לא תקינה. כשאני שרה אותו בברים בתל אביב לפעמים קורה דבר מצחיק: הקהל לא מבין את המלים, בזמן שהמנקים והעובדים הניגרים שיודעים צרפתית צוחקים עליהם. יש שם המון משחקי מלים שקשה לתרגם לעברית".
לא כתבת לאלבום?
"כתבתי שיר אחד בעברית, ‘אשה על שטיח', ואמא שלי תירגמה אותו לצרפתית. זה השיר הקשה מכולם. הוא עוסק באשה שיושבת על שטיח – סבתא שלי. יש שם תיאור של הכחול בעיניה, צמידי הזהב והצלקות שנותרו על הידיים שלה מהתנור. בשיר יש משהו חמים ונעים, אבל גם בעייתי: תינוק מתגלגל על שטיח בחדר שבו קנקן תה רותח ניצב על שרפרף צולע".
את האלבום הקליטה כהן עם עוזי (רמירז) פיינרמן על גיטרה וחגי פרשטמן בתופים, אך כיום היא מופיעה לצד הגיטריסט אסא רביב והבסיסט איתמר פינצי (שניהם חברי להקת "מונטי פיורי"). על התופים מנגן איתי מטוס, ש"עזר בהפקה וכיוון אותי לסאונד שאני מחפשת", היא אומרת.
כהן שואבת השראה ממוסיקת הטוארג של להקות כמו "טינאריוון" ושל הגיטריסט בומבינו, שהופיע לאחרונה בישראל. לדבריה, היא מושפעת מ"הסאונד של הגיטרה, אך לא מהמקצבים הכבדים והמורכבים. אני לוקחת מהמוסיקה הזאת רק קצת והופכת אותה לפופ. אני אוהבת פופ שמכוון לכולם ולא דורש השכלה".
מה המכנה המשותף של השירים באלבום?
"הם כמו גלויה", היא אומרת באנגלית. "זו לא מוסיקת עולם".
מוסיקת עולם זה מושג מכעיס.
"מוסיקת עולם זה כל מה שהוא לא אנחנו".
פאריס שאת מציגה בקליפ לא מוצגת לפי הסטריאוטיפ של עיר אירופית, אלא כמקום מעורב ומלא מהגרים.
"נכון, בחרתי לוקיישנים פאריסאיים שנראים יותר כמו אלג'יריה. יש לא מעט מקומות כאלה. צילמתי בעיקר תושבים זרים. האמת שבכל התקופה שלי שם כמעט שלא פגשתי צרפתי טהור. היחיד שפגשתי היה בן 50 ומשהו.
"מבחינת הסטייל פאריס שונה ממה שנדמה – לפעמים אני חושבת שהיא תקועה באייטיז. כל המכוניות עם הילוכים וכולם נועלים אולסטאר, אפילו בתי הקפה לא מעוצבים יפה כמו בתל אביב או ברלין. יש מקומות שלא שופצו 100 שנה. אני יודעת שיש אנשים שאוהבים את זה, אבל בתור ישראלית אני מרגישה יותר מפונקת מהפאריסאים".
את באה מבית מסורתי ונראה שאת בעצמך מחוברת לצד הרוחני-יהודי.
"תמיד היה לי אלוהים. הייתי מתפללת בתור ילדה קטנה", היא אומרת. היא גם למדה קבלה ומשתתפת בסדנאות אצל רבות בירושלים. "זו חוכמה שרוכשים, צורת מחשבה, כמו טכניקה", היא מסבירה על לימודיה. "אני אוהבת פילוסופיה מתמטית. כזאת שמתעסקת בתכלס, בדברים הפרקטיים שעוזרים בחיי היום-יום. אני לומדת תורה ברמה הפואטית ולא ממש מתה על ההלכה, אבל גם ממנה יש מה ללמוד".
לפני שעזבה לפאריס ולתקופה קצרה נחשבה כהן להבטחה גדולה במוסיקה הישראלית. היא זכתה אז לחשיפה תקשורתית ורבים היו בטוחים שעוד רגע ייצא האלבום שלה והיא תיהפך למפורסמת. עכשיו, בוגרת ושמחה יותר, היא תנסה לגרום לזה באמת לקרות.
הכתבה התפרסמה לראשונה בעיתון "הארץ"
