בסוף שנות ה-70, עקב עליית שערו של הדולר באירופה, הפסיקו איטלקים לקנות תקליטים שיובאו מארצות הברית. כתגובה לכך החלו מפיקים איטלקים להפיק דיסקו באנגלית, תחת שמות אמריקאיים כביכול. "זה קרה בכמה מרכזים אז באיטליה שבהם היו מייצרים טונות של תקליטונים כאלה, וזה כונה איטלו-דיסקו", מספר הדי-ג'יי ולדימיר לומברג, "אחר כך זה תפס חזק בפולין, ברוסיה וביפאן והתפתח למוטציות אחרות, ליורופופ ולהיי אנרג'י. אבל הגרעין נשאר באיטליה. כשהדולר נחלש שוב באמצע שנות ה-80, אז שוב התחילו לייבא והפופולריות של האיטלו-דיסקו ירדה".
לומברג, אספן של מוסיקה נדירה וברובה ביזארית משנות ה-70 וה-80, התחיל לפני שלוש שנים, יחד עם המוסיקאי הרוסי איליה דמטרייב, את פרויקט "ג'וריתמיקס" שמשלב בין דיסקו איטלקי של תחילת שנות ה-80 לשירים בשפת היידיש.
דיסקו איטלקי נחשב כיום בעיקר כפיסת תרבות אבודה שבלע הזמן. אבל בעשור האחרון הז'אנר הנשכח החל לצוף חזרה לתודעת חובבי מוסיקה אלקטרונית ואינדי רבים עם הרכבים מצליחים כמו "Glass Candy" והלייבל "Italians Do It Better" שהחתים אותם. ההבדל העיקרי היה שהאיטלו-דיסקו אצל ההרכבים המודרניים, משמש רק בסיס לסגנון חדש ושהתיך יחד קראוט-רוק עם ניו-וייב. "המון אנשים לא יודעים שלהקות כנו ‘ניו אורדר' לדוגמה בעצם עשו איטלו-דיסקו. אנשים לא יודעים עד כמה הז'אנר הזה השפיע על המוסיקה האלקטרונית ועל הדאנס. הצלילים האלקטרוניים של האיטלו-דיסקו נשמעו בתקופתם כמו משהו מכוכב אחר", מוסיף לומברג.
נאדיה קוצ'ר, סולנית "ג'וריתמיקס", היא תל-אביבית שהכירה את לומברג דרך חברים משותפים שעוסקים בתחומי אמנות שונים. היא בכלל מגיעה מעולם התיאטרון והמשחק. "כל העניין הזה הוא די חדש לי", היא מספרת, "תמיד היתה לי משיכה למוסיקה, אבל רק בזמן ההריון הראשון שלי משום מה התחלתי להאזין למוסיקה אלקטרונית ומאוד להתחבר. כיום כבר יש שני הרכבים נוספים שאני פעילה בהם חוץ מ'ג'וריתמיקס'".
היא אמנם הסולנית, אבל יש זמרים רבים ששרים בפרויקט. לדברי לומברג, "צריך להבדיל בין הלהקה בהופעות, שבהן נאדיה היא הסולנית לבין הפרויקט המוקלט, שבו אנחנו מארחים כל מיני זמרים וביניהם כוכבים מקוריים של האיטלו-דיסקו משנות ה-80".
הזמרים המקוריים?
"כן. אנחנו מוצאים אותם והם בדרך כלל מתלהבים ומסכימים להשתתף. כרגע אנחנו במגעים גם עם תומס אנדרס מ'מודרן טוקינג'. שלחתי לו איזה דראפט והוא אהב ואפילו הסכים לשיר ביידיש. סמי בירנבך מ'מינימל קומפקט' שר שיר וכך גם הזמרת ז'ניה פיירמן".
פיירמן, בת 85, נחשבת לאגדת יידיש ומופיעה כמעט בכל שבוע לפחות פעם אחת. "ג'וריתמיקס" הקליטו אתה את השיר "Papirossen".
היה לכם קל לגרום לה להסכים להשתתף בפרויקט המוזר שלכם?
קוצ'ר: "למרבה הפלא כן, היה קל אתה. היא ממש מדליקה. היא אמנם בת 85 אבל יותר בחורה מאשר אשה".
ומה לומברג עושה על הבמה? "אני כרגע לא מופיע בגלל המחויבות למשפחה ולילדים שלי, ויותר פעיל בצד ההפקתי. הפרויקט מופיע ואני כותב לו שירים ולוקח חלק גדול בהפקה".
"הוא הנשמה של הפרויקט", קוצ'ר מתערבת ולומברג ממשיך, "אני הבאתי את הרעיון של ‘ג'וריתמיקס' ופיתחתי אותו בבית, אבל לא היה לי מספיק ציוד אז התחלתי לעבוד עם איליה שיש לו פשוט אוסף ענק של כלי נגינה אנלוגיים ישנים. התחלתי לעבוד אתו וחיפשנו יחד את הסאונד המקורי והישן של האיטלו-דיסקו. אני יודע שזה סוג של פטישיזם, אבל אני אוהב את הסאונד הזה. כשהוא התחיל להיות מעורב מאוד בפרויקט חיפשנו זמרת בשביל ההופעות וכך הגענו לנאדיה. מאוחר יותר הצטרף אלינו גם המתופף אושרי קרפל להופעות. אושרי גם חבר בהרכב חדש של ארקדי דוכין. לפעמים גם ז'ניה פיירמן מצטרפת. אנחנו גם עושים לפעמים מוסיקת כליזמר אלקטרונית".
כלומר כליזמר ללא כלי מיתר?
"כן. אנחנו מוסיפים לפעמים קלרינט ואקורדיון".
"ג'וריתמיקס" יוציאו את אלבום הבכורה שלהם בינואר בלייבל Essay מפרנקפורט שהקים Shantel, אמן המוסיקה הצוענית והאלקטרונית שהופיע בתל אביב באוגוסט האחרון. האלבום הראשון יורכב כולו מגרסאות כיסוי לשירים ביידיש. האלבום השני, שעליו הם כבר עובדים, יכיל גם שירים מקוריים.
איך גורמים לשפה מתה ולז'אנר מוסיקלי מת להתחבר לכדי משהו חי וחדש?
לומברג: "זה באמת לא קל אבל יש נקודות חיבור. כילד, גדלתי באוקראינה וסבתא שלי תמיד היתה שרה ביידיש. כשהייתי יוצא החוצה לשחק עם הילדים, הם היו מבקשים ממני לשיר בשפה המוזרה הזאת של סבתא שלי והיו צוחקים ממני כשהייתי עושה זאת, אבל אני הייתי גאה. כנראה משהו מזה נשאר בתוכי. השירים הרי מאוד מלודיים ויפים, ואיפשהו הרגשתי שהם יכולים להתחבר לסגנון האלקטרוני המסוים שאני אוהב מאוד. עברו שבעה חודשים עד שהבנתי איך אני בכלל אני מפצח את הקונצפט של לחבר דברים כל כך מרוחקים כמו שני אלה ושהם כן יכולים לעבוד יחד".
אתם מבצעים שירים כמו "הבה נגילה" וקטעים יהודיים מסורתיים אחרים. האם אתם גם כותבים שירים מקוריים ביידיש?
לומברג: "בתקליט השני אנחנו גם כותבים שירים, אבל הראשון הוא בעיקר התמקדות בשירים שאנשים פחות מכירים. חוץ מ'הבה נגילה' כמובן".
שמעתי ביצוע חי שלכם ל"הבה נגילה" והוא נשמע מאוד אפל, ביטים קשוחים וקרים של דארק אייטיז.
קוצ'ר: "כן, כל הפאתוס הזה של ‘הבה נגילה' והדיסקו יוצר משהו מטורף לגמרי".
איך אנשים מקבלים את מה שאתם עושים?
לומברג: "להרבה אנשים קשה לאכול את זה, אני חושב שאנחנו קודם כל נצא עם הפרויקט הזה בגרמניה, היכן שהלייבל שלנו ממוקם. חבורה של גרמנים, עיתונאים, הגיעה להופעה שלנו באוזןבר ואחריה כמה מהם באו ושאלו אותנו במבוכה אם אנחנו שרים על השואה. עניתי מיד שלא, שהכל בסדר".
אז מה הנושאים של השירים?
"אתה יודע, על נפש אבודה, על אהבה וגם קצת על נפש אבודה", אומרת קוצ'ר בבדיחות דעת. לומברג, לעומתה, אומר כי "הרבה שירים שבחרתי לפרויקט, שחשבתי שהם רוסיים, התברר שהם במקור ביידיש. אין לך מושג כמה כאלה יש. זה כמו השירים של שנות ה-50 וה-60 של ארץ ישראל היפה, הרי רבים מהם שירי עם רוסיים, אבל מתברר שגם ברוסיה המון שירים הגיעו מיידיש".
באתר שלכם יש לוגו מסתובב עם הכיתוב "serving the chosen". האם אתם מתייחסים אל הפרויקט בהומור ובקריצה או שזה קונצפט רציני?
קוצ'ר: "בהתחלה ניסיתי לשיר את השירים בלי הומור בכלל, סטרייט כמו שזה כתוב. אבל די מהר הבנתי שזה לא יכול לעבוד בלי הומור. אז כן, בעיני יש הרבה הומור ב'ג'וריתמיקס', אבל הוא לא ישיר וגלוי לגמרי".
לומברג לעומתה אומר כי "אנחנו לא רואים את עצמנו כמופע קומי או איזה Novelty act, כמו לדוגמה להקת ‘Senor Coconut', שגם חתומה בלייבל שבו אנחנו חתומים ועושה גרסאות ספרדיות ל'קראפטוורק'. כשאנחנו מופיעים זה רציני".
הכתבה התפרסה לראשונה בעיתון "הארץ"
