פוסט אורח מאת עומרי ולוורט: פלא עיסקינדינגב

אלף שנה לא היה פוסט חדש באור בזויות. אני מתנצל ומקווה מאוד שבמהרה אשתלט בחזרה על הימים שלי. שמע ישראל, גם את תוכנית הרדיו הזנחתי כבר שלושה שבועות ברצף. אלו מכם שיודעים שהתחלתי עבודה חדשה בעיתון הארץ בטח סולחים לי, אבל אני לא מבסוט מהחושך הזה. צריך להחזיר את האור לזויות ואני מתכוון לחזור לכתוב לבלוג בהקדם האפשרי. אגב, שמעתם שMF Doom בא לארץ? צפו לפוסט בנושא ואולי גם הפתעה. בינתיים, חבר שלי משכבר הימים החליט לפרגן, ובצדק, לאינדינגב אחרי שחזר השנה מבסוט. סלחו לו על היותו כל כך "עיסקי". ככה הוא – ג'ינג'י עם משקפיים. (אורי)

אינדינגב הוא נוורלנד של המוזיקה הישראלית, אי של קסם, שהנון-שלנטיות בה מבקרי תרבות התעקשו לנסות למצוא בו פגמים השנה, היא ניצחונו הגדול. גם השנה הפסטיבל הוכיח שהוא אורגניזם חי ונמצא כאן כדי להישאר.

לצד הבחירות האמנותיות המהודקות והאמיצות ברובן, הפגינו מארגני הפסטיבל מיום ייסודו חוש עסקי טבעי נהדר שלוקח קונבנציות מקובלות, מפרק אותן ומרכיבן מחדש בדרך שמאפשרת לו להיות באמת מיזם עסקי-חברתי מהזן החדש. מיזם שמערב תרומה אמיתית לתרבות ולקהל אליו הוא מיועד לצד קופון מכובד וראוי ליזמים.

זה התבטא כבר בבחירה האקראית לכאורה בתאריך היעד לקיום הפסטיבל. סוף השבוע של לפני תחילת השנה האקדמית הוא מועד שהיתרונות הגלומים בו אינם טריוויאליים. הוא משלב בתוכו תקופה אידיאלית מבחינת מזג אוויר לפסטיבל מוזיקה במדבר, לצד חוסר כמעט מוחלט בתחרות – כאשר אירועי התרבות הגדולים של תקופת החגים כבר נגמרו. השקט והשממה היחסית באירועים גדולים גם תורמים ודאי ליכולתם של המארגנים לשאת ולתת עם ספקי השירותים השונים- הגברה, אבטחה ותשתיות על מנת להביא למינימום את ההוצאות הקבועות שבארגון הפסטיבל.

לכל אלה צריך להוסיף את תחושת האכול ושתה כי מחר נמות שמלווה סטודנטים רבים בימים שקודמים לפתיחת השנה החדשה, כזו שמקדמת בברכה הזדמנויות אחרונות להתקרחן אחרי קיץ ארוך ולפני שנה מפרכת וחורף מדכא. יותר מכל דומה דרך המיתוג והמיצוב העסקי של הפסטיבל לדרך בה שווקה רשת פייסבוק, המשמשת גם כמנוע הקידום הכי חשוב שלו. בדומה לסטארט-אפ אותו החל מרק צוקרברג ממעונות הארוורד, גם קברניטי אינדינגב הקפידו לעשות את כל הבחירות הנכונות בשנותיו הראשונות של הפסטיבל כדי לאפשר למותג לגבש לעצמו זהות ייחודית ולשמר את ההתלהבות הראשונית ממנו ככל שניתן.

ההימנעות המתמשכת, והכבר לא מובנת מאליה, מצירוף גופים מסחריים למתן חסות לפסטיבל מתבטאת כיום בהפסד הכנסות גדול. כזה שיכול להגיע גם ל-100 אלף ₪ וצפונה. אם יש כלל בפרסום שתקף תמיד זה שאין מחיר ל-Cool והיכולת של אינדינגב להישאר סקסי תוך הגעה גם לגרעין מצומצם של מאות חובבי מוזיקה כבדים בדרום תל אביב וגם ליאפים חובבי צריכה היא כזו שמפרסמים יודעים להעריך משקלה בכסף רב.

המארגנים הבינו כי היום שבו יתנוסס שמו של בנק גדול או אפילו מותג אלכוהול כזה או אחר מעל הכניסה למתחם ההופעות, יהיה גם היום בו אינדינגב יפסיק להיות סנסציה מלבבת. הגעתו של המיינסטרים הישראלי – מכתבי השטח של גיא פינס ועד ספיישל של אילן לוקאץ' לחדשות שישי תסמן זמן קצר אחר כך את מותו של הפסטיבל ככוח אמנותי אדיר ושנותיו יהיו ספורות.

גם דבקותם של המארגנים בהחלטה להגיש לקהל תמהיל להקות שונה כמעט בתכלית משנה לשנה וליזום שילובי הרכבים וחידושים מתמידים מזכירה אף היא את דרך ההתנהלות של סנסציית האינטרנט מקליפורניה. ההימנעות מבחירה בדרך הקלה ומכניעה למכונת הכסף אינה מונעת מאינדינגב להיות עסק כלכלי נהדר ומכניס למארגניו. בדרך חכמה ומתונה הצליחו יזמי אינדינגב לשדרג את הכנסותיהם מהפסטיבל באופן שוודאי מאפשר להם ליטול לעצמם קופון נאה. הדבר מתבטא בעיקר במחירי הכרטיסים שעלו ב-100% בממוצע בשנתיים האחרונות תוך ניצול  המותג המתחזק והביקוש שעולה בהרבה על ההיצע. גם השנה אזלו 4000 הכרטיסים שנמכרו (פדיון של כ-720 אלף ₪) מספר ימים לפני פתיחת השערים.

כדי להימנע מטרוניה ציבורית על המחירים המאמירים בוצע בשנתיים האחרונות שדרוג משמעותי במוצר אותו מספקים באינדינגב לקהל המגיע בהמוניו. יום ההופעות הנוסף שהוכנס מהשנה שעברה והבמות האלטרנטיביות שהורחבו השנה, לצד שיפור מתמשך באיכות ההגברה והסאונד, טומנים בתוכם הוצאות נוספות קטנות משנדמה אך מאפשרים למארגנים להעלות את מחירי הכרטיסים תוך שמירת שקט תעשייתי בריא ביחס עם הקהל. לצד העלאת מחירי הכרטיסים, הורגשה בפסטיבל השנה מגמת עליה ניכרת אך נסבלת במחירי הבר והמזון במתחם באופן שוודאי מוצא גם הוא את דרכו לשורה התחתונה.

הקהל האדוק מקבל את העלאת המחירים בהסכמה נדירה בימים אלה במשק הישראלי משום שהוא קהל מודע המבין את החשיבות הגדולה שבשימור החופש ממסחור קונבנציונאלי. אווירת הקהילה החמה שעדיין שורה בכל פינה בפסטיבל גורמת לטשטוש ההבחנה בין 'מארגנים' ל'קהל' ותורמות להתרחשות הכלכלית הבריאה שמוצגת כאן. גם מדיניות התגמול הכספי לכל להקה שהונהגה השנה לראשונה מחלחלת למטה בקהילה בה משתתפים רבים בקהל הם מוזיקאים בפני עצמם ששואפים להופיע בפסטיבל בעתיד.

אף כי גם השנה חזרו מארגני הפסטיבל על ההצהרה כי הוא אינו מיועד למטרות רווח, נראה כי אחרי 5 שנות פעילות, יזמי אינדינגב אוחזים בידם עסק תרבותי ישראלי מקורי ומוצלח שיכול לאפשר להם לגזור רווחים נאים תוך חיזוק הקהילה, האמנות והתעשייה ממנה הם מגיעים עוד זמן רב.

עומרי ולוורט