"באותה תקופה גרתי בכנרת על החוף עם חברים ובמשך שלושה חודשים לא עניתי לטלפונים", נזכר המוסיקאי והזמר מיכאל גריילסאמר בפגישה הראשונה שלו עם הזמרת והמוסיקאית שמרית דרור שבהמשך נהפכה לאשתו. "כולם חיפשו אותי ואני סיננתי, אבל כשהיא התקשרה להזמין אותי לחזרה, עניתי. לא יודע למה. אולי גורל". היא היתה אז סולנית בלהקה בת של "קטיפה שחורה" וחיפשה כנר.
כעת יוצא "בפריז", האלבום הראשון המשותף שלהם, שיושק ב-21 בחודש במועדון תמונע בתל אביב. יש בו את כל מה שהיה באלבום הבכורה של מיכאל גריילסאמר, "מתעורר", שיצא ב-2009 ובו הלהיט "אשתי היקרה". פולק, רוק ורגאיי הם גם הבסיס בזה, רק כשהפעם אשתו היקרה של גריילסאמר בכבודה ובעצמה שרה, כותבת, מלחינה ומנגנת.
"תמיד היתה מוסיקה בבית, תקליטים של רוק מחו"ל והמון ישראלי", היא מספרת. "הייתי במגמת תיאטרון וכשהופעתי שם בהצגה ‘גטו' של יהושע סובול הבנתי שאני רוצה להיות זמרת". אחרי הצבא היא עזבה את בית הוריה בקרית ביאליק וחיפשה מוסיקאים לנגן אתם. היא למדה שנה בבית הספר רימון שם הקימה לראשונה להקה משלה.
היא שרה את השיר היחיד באלבום של להקת "קטיפה שחורה" הוותיקה שיוצרת מוסיקה אירית עממית, בעיקר אינסטרומנטלית, וחגגה השנה 30 שנות פעילות. חצי שנה אחרי שעזבה את הלהקה, הצטרף אליה מיכאל, כיום בן 30. דרכיהם עדיין לא הצטלבו אז. "חמש שנים הוא ניגן עם ‘קטיפה שחורה' ובכל זאת לא הכיר אותי", היא אומרת.
למה המשיכה דווקא למוסיקה אירית?
"יש גוון בקולה שמאוד מתאים למוסיקה הקלטית, לפולקיות שבה", הוא מעיד על אשתו. הוא העריץ, לדבריו, כל מה שהיה קשור בסקוטלנד ואירלנד. בגיל חמש החל ללמוד לנגן בכינור והפסיק כשרצה ליצור חומר מקורי. "ידעתי לנגן בכינור יצירות שלמות, אבל לא ידעתי לכתוב אז עברתי לגיטרה", הוא מסביר. אל הכינור חזר בתקופת הצבא.
מעריץ את האח
כבן להורים שעלו מצרפת ובלגיה הוא דובר צרפתית. אביו ואמו מרצים וכל ארבעת אחיו עוסקים בדרך זו אחרת במוסיקה. האח הבכור, דוד גריילסאמר, הוא פסנתרן קלאסי בעל שם בינלאומי, זוכה פרס המוסיקאי הקלאסי לשנת 2008 בצרפת. מאז 2010 הוא המנצח הראשי של התזמורת הקאמרית של ז'נווה. "הוא גם מנגן באלבום בארבעה שירים באלבום", אומר בהתרגשות מיכאל.
לא הרגשת אף פעם שאתה עומד בצלו?
"לא. תמיד הערצתי אותו. הוא מפרה אותי מבחינה אמנותית. גם הופענו יחד בארץ. אנחנו מגיעים משני עולמות שונים. הוא אוהב אמנות גבוהה ואני פופ".
למה לא בחרתם בשם במה קליט?
"יש איזה עניין עם גריילסאמר. סבי נפטר בגיל 104 ואנחנו משפחה מאוד קטנה בעולם. זו סוג של גאווה והצהרה. כלומר, קוראים לנו גריילסאמר, עכשיו בואו תנסו אותנו".
באלבום החדש שוררת קלילות בולטת וכובשת. אף שהוא נושא את שם העיר הרומנטית אין בו סערות רגשיות, אלא דווקא משהו קבוע ובטוח. "האלבום הראשון שלי היה יותר תיאור של התאהבות קשה", אומר מיכאל. "לעומתו, האלבום הזה הוא פוסט התאהבות, הוא החיים שלנו, הטיול שלנו".
האם הכרתם זה לזה מוסיקה חדשה?
מיכאל: "בטח, אנחנו אוספים וינילים".
שמרית: "ליום ההולדת האחרון שלנו תיקנו את הפטיפון השבור".
שמרית, איזה שיר השמעת לו כשהכרתם שהוא למד לאהוב דרכך?
"'קרמל' של סוזן וגה".
מיכאל: "אני דופק לה ת'ראש עם ‘לד זפלין'".
כיצד עוד באה לידי ביטוי מוסיקלי הקירבה ביניכם?
מיכאל: "לפעמים אני קולט שאני כותב שיר שהוא בכלל שלה. כלומר, לגמרי בסגנון שלה".
מקובל לחשוב שביצירה אמנותית יהיה קשה לזוג לחשוף הכל. מיכאל נותן דוגמה לקושי לא צפוי. "אמנם את רוב השירים כתבנו כל אחד לעצמו, אבל יש שיר אחד באלבום שכתבתי לה, על אחותה שנפטרה (שם השיר ‘את עצמי מזהה')" הוא אומר ומצטט, "את עצמי מזהה באותה התמונה/ מחייכת אתה למצלמה". זו החוויה שלי את הכאב שלה, הוא מוסיף. "היה לי קשה להציג לה את השיר הזה, כי שירים הם משהו אגואיסטי באופן עקרוני. לוקח לך ימים לכתוב על הרגשות שלך ואז לוקח עוד זמן כדי לכתוב על הרגשות של אשתך".
מה קורה כשחתול שחור מחליט לטייל ביניכם דווקא ביום שבו אתם אמורים להופיע?
"זה הזמן הכי טוב להופיע", אומר מיכאל. "ההופעות שלנו הן שיא של אדרנלין וזה משכיח את הצרות. אם אנחנו רבים לפני, אנחנו פשוט יודעים שחצי שעה לפני הופעה לא מתעסקים בזה. זה תרפיה שלנו. במה היא המקום שאנחנו הכי נהנים להיות בו יחד".
אתה כותב לה והיא לך, אבל מה עם לכתוב שירים יחד?
"יצא לנו לכתוב יחד לראשונה באלבום הזה".
שמרית: "זה מגיע ממקום של להשלים אחד את השני. לדוגמה ‘אם לא זורם לו הפזמון'.
מיכאל מסכים ומדגים: "אני בא בעצבים אליה ואומר לה ‘יאללה, תעשי אותו את, תפטרי אותי מהשיר הזה. אנחנו לא באים ממקום של כתיבה משותפת, אלא כזאת שהיא אינדיבידואלית לכל אחד מאתנו. כל אחד מביא את החוויה האישית שלו מהזוגיות הזאת".
אם כן, אפשר להגיד שיש באלבום שירים שהם שלו ושירים שהם שלה? "לזה חתרנו", אומר מיכאל, "בתור זוג שבקושי נמצא בבית האלבום הזה בשבילנו הוא כמו בית".
שמרית: "אנחנו הרבה בהתרוצצויות ויש לנו גם ילד בן שלוש שבא אתנו. חוץ מזה אני כבר בהריון שני".
החודש יופיע הזוג עם להקתו בכנס "Limmud" באנגליה המארח אנשי רוח מהארץ ומהעולם. "אנחנו מייצגים את ישראל בפן המוסיקלי. גם ג'קי לוי יופיע שם ודפני ליף", אומר מיכאל. לא לחינם הוא מזכיר את סמל המחאה החברתית של הקיץ האחרון. הוא ושמרית נמנו עם ממקימי המאהל בירושלים. "הופענו כמעט בכל המאהלים בארץ, נסענו עם הילד שלנו ממאהל למאהל והוא הופיע אתנו", מספר מיכאל שמנגן לצד זמרים ובהם מוש בן ארי ועלמה זוהר. גם ב"צומת עלעול", האלבום האחרון של אביה החורג, יעקב רוטבליט, הוא ניגן. רוטבליט אף הסכים לתת יד ליצירת האלבום של מיכאל ושמרית ועיבד מחדש שיר שכתב מיכאל לעברית. "מההתחלה אנחנו מופיעים עם שיר ‘Wherever I May Go' שאותו אנחנו מבצעים גם בצרפתית. אבל רצינו שתהיה לו גם גרסה בעברית".
הוא תירגם לכם אותו?
"לא, הוא שמע את המהות של המוסיקה ואת שם השיר וכתב לנו שיר על בסיס זה".
לפני כשנתיים הוזמנו הזוג ולהקתם להופיע באיי ברבדוס. "אז'ה, איש רוח וזמר מפורסם מהקאריביים, הזמין את מיכאל להשתתף אתו בתוכנית בוקר בטלוויזיה", מספרת שמרית. "הוא יצא מהמיטה מוקדם וכשהתעוררתי ראיתי אותו על המסך לצד חבורה של ראסטפרים". מדוע הוא סבור כי נדלקו עליו בקאריביים? "גם ראסטה-מאן, גם לבן, גם מנגן בכינור ועוד עם משקפיים", הוא מנחש. לבקשתו, אז'ה מתארח בשיר הרגאיי "רוצה לחיות אתך" באלבום החדש. הוא כתב וביצע בו קטע שירה פציפיסטי שאופייני לתרבות הראסטאפרית.
בדרך לאירוויזיון
השנה התמודד הזוג בתחרות קדם האירוויזיון עם השיר "טו דו דו". השיר אמנם לא הגיע למקום גבוה אבל זיכה אותם בתואר "חביבי הקהל". "היינו שם שיכורים רצח. אנחנו חזירי במה", אומר מיכאל. ושמרית שואלת "שמעת את השיר הנסתר? התעקשתי להכניס את הקטע האינסטרומנטלי הזה אחרי השיר האחרון, כי בעקבות הג'אם שלו נולד ‘טו דו דו' שפותח את האלבום. מיכאל זרם אתי על סגירת המעגל".
הופעות שתואמות יותר את רוחם היו של מייסי גריי ושל זיגי מארלי שאת שניהם חיממו בישראל. בנוסף, "המפיק של ‘Star All Stars-Easy' נדלק עלינו אחרי שחיממנו אותם בהופעה שלהם כאן", מספר מיכאל על מייקל גולדווסר שהסכים להפיק את "מי זה", השיר השלישי באלבום החדש.
כמה מהשירים נכתבו בפאריס. עם זאת מיכאל מדגיש כי הוא נמשך לתרבות הפאריסאית, אבל של המטרו ולא של שער הניצחון. "השיר ‘Gainsbourg' הוא הוקרה לזמר הפאריסאי הכי גדול מבחינתי", הוא אומר ומתכוון כמובן לסרג' גינסבורג.
הכתבה התפרסמה לראשונה בעיתון "הארץ"
