אח גדול: ראיון עם המפיק והדי-ג'יי הבריטי סיימון פוספורד

למפיק והדי-ג'יי הבריטי סיימון פוספורד יש הרבה סיבות להישאר עם הרגליים על הקרקע. לא עבר אפילו חודש מאז הופיע מול אלפים משולהבים בחור במדבר יהודה עם ההרכב "שפונגל" שלו ושל ראג'ה ראם האוסטרלי, וכבר הוא חוזר לעוד הופעה בישראל, הפעם בתל אביב, עם ההרכב "יאנגר בראדר".

פוספורד, שהיה עד כה חבר ביותר מ-30 הרכבים שונים, נערץ מאז שנות ה-90 אפילו על ידי אבותיו המוסיקליים, מארק אלן וג'ונו ריאקטור, מחלוצי הטראנס הפסיכדלי. את דרכו החל ב-1995, אז הוציא את אלבום הבכורה "Twisted" תחת השם "הלוסינוג'ן", שנהפך לקלאסיקה של הז'אנר גואה טראנס. "שפונגל", לעומת זאת, הוא הרכב שאהוד מאוד גם על אלה שמעולם לא התחברו לסגנון הקרחניסטי של מסיבות הטבע.

אף שפוספורד עדיין מופיע עם חומריו הישנים וגם תחת השם "הלוסינוג'ן", הוא כבר אינו מתעניין בטראנס. בימים אלה הוא משקיע את מרב כוחותיו היצירתיים בשני ההרכבים הנחשבים שלו, "שפונגל" (שכבר נהפך לשם של צליל מאפיין) ו"יאנגר בראדר", המעניין יותר מבין השניים. אמנם שורשיהם נעוצים עמוק בטראנס, אבל מרחיבים מאוד את הצליל והסגנון שלהם יותר מהורהר מאשר מסיבתי.

את "יאנגר בראדר" הקים פוספורד ב-2003 עם המפיק הבריטי בנג'י וון ששם הבמה שלו הוא פרומתיאוס. כיום ההרכב פועל בשתי גרסאות שונות. האחת היא "יאנגר בראדר לייב", שמשלבת נגנים נוספים והמופע שלה קרוב ברוחו למופע רוק. השנייה היא "יאנגר בראדר סאונדסיסטם", שתופיע ביום שישי הבא בבארבי בתל אביב ומכוונת לרחבת ריקודים. להופעה בתל אביב יצטרף רו קמפבל, סולן ההרכב האלקטרוני המוערך "לפטפילד". הוא נהפך לחבר ב"יאנגר בראדר" מאז השתתף באלבום השני והמצוין שלה "Last Days Of Gravity" מ-2007. השנה יצא אלבומה השלישי, "Vaccine" ובקרוב ייצא אלבום רמיקסים חדש.

מסיבה טובה

פוספורד, בן 40, חי באזור כפרי באנגליה. לפני כשבוע נפרדו הוא ובת זוגו. "אני עצוב ולא כל כך מסוגל לחשוב מעבר למה אעשה מחר", הוא מספר בתגובה על כך. "התכוונתי לנסוע לחופשה אתה אבל בדיוק נפרדנו. אני שבור. קניתי פסנתר לאחרונה, אז אני מנגן בו וכותב שירים די עצובים".

אני מאוד מקווה שנוכל לשפר את מצב הרוח שלך, אחרי הכל בישראל נמצא הקהל הכי גדול שלך לצד ארצות הברית ורוסיה.
"אם יש משהו שיכול לעודד אותי זו מסיבה טובה".

למרות ההצלחה, נראה שרוב התקשורת הממסדית עדיין מתעלמת מקיומו של פוספורד. "בפעם הראשונה שעשינו ‘שפונגל' לייב, מכרנו את כל 3,000 הכרטיסים בשלוש הופעות שהתקיימו יום אחרי יום ב'ראונד האוס'" לא לחינם הוא מדגיש את שם המקום. ראונד האוס הוא אתר היסטורי בלונדון שהוסב לאולם הופעות אחרי מלחמת העולם השנייה והופיעו בו בין השאר ג'ימי הנדריקס, "פינק פלויד" וה"דורז". כיום הוא אולם מכובד שגם מארח קונצרטים של מוסיקה קאמרית.

"גם אז עשינו את זה כמעט ללא פרסום ויחסי ציבור", נזכר פוספורד בשלוש ההופעות ראשונות. בשנים האחרונות הוא יוצא לסיבובי הופעות אינטנסיביים בארצות הברית. "בזכות ההופעות האלה יש לי מספיק כסף לקיים את חברת התקליטים שלי, ‘טוויסטד'. אבל לא הרבה יותר מזה. אני מעדיף להוציא הון על תאורה למופע מאשר על פרסומות".

סצינת המוסיקה הפסיכדלית בלונדון מרוכזת כיום בעיקר בבניינים נטושים. במסיבות אלה נחשף פוספורד לראשונה לסגנון המוסיקה הידוע לשמצה. כיום באים למסיבות המחתרתיות בעיר האנגלית גם תרמילאים רבים, בעיקר מיפאן, אוסטרליה, ברזיל וישראל.

פוספורד מסכים עם הסברה שבתקשורת מתעלמים מהקהל הגדול של חובבי הז'אנר משום שהוא משויך אוטומטית לשימוש בסמים מרחיבי תודעה. "זה נשמע כמו קונספירציה", הוא קובע.

אתה באמת מאמין שישנה קונספירציה עולמית של אמצעי התקשורת נגד מוסיקה פסיכדלית?
"לא נגד המוסיקה, אבל כן נגד אנשים שבוחרים להרחיב את דעתם. סמים שגורמים לאנשים להיות טיפשים, כמו אלכוהול וסיגריות, חוקיים בזמן שישנו סם שמסוגל להעניק לבני אדם חוויה מרחיבת תודעה. לא לחינם נקראים כך סוג הסמים הללו. אבל אני לא חושב שההתנסות בהם מומלצת לכולם. מה שבטוח הוא שלממשלות קל יותר לשלוט באנשים שמעולם לא עברו חוויה כזאת".

הטראנס מתחלק לתת ז'אנרים, החל בטראנס הפרוגרסיבי, דרך פול און, דארק, טראנס מלודי וכלה ברטרו וצ'יל. פוספורד הוא מהמוסיקאים היחידים בתחום שאהודים כמעט על חובבי כל אותם פלגים. הוא סבור שישראל היא עדיין המקום שבו הטראנס הוא הפופולרי ביותר בעולם, למרות המתחרה העולה ברזיל שמאופיינת בטראנס יותר מלודי ומסחרי. הסיבה לכך, לדעתו, נעוצה בכך שישראלים רבים משתמשים אחרי השחרור מהצבא בסמים מרחיבי תודעה ובעקבות זאת נחשפים לטראנס בפתיחות שונה.

ראש פתוח

"מוסיקה אינה מגיעה עם דרישות מקדימות של שימוש בסמים", אומר פוספורד וטוען שהוא מכיר גם ילדים וסבתות שאוהבים את המוסיקה של "שפונגל" שהיא אכן הרבה יותר מרגיעה מאשר מקפיצה. "משתמשים במוסיקה שלי לטיפול בילדים אוטיסטים. הרבה יותר קל לסגור את הראש ולהישאר בעולמך, אבל אם אתה מוצא פיסת אמנות שלא מהעולם הזה – זו בדיוק היצירה שאליה כדאי לך להיחשף". הוא מזכיר בהקשר זה את השחקן הבריטי סטיוון פריי שמתח ביקורת על תרבות הצריכה: "הוא אמר פעם שהיה מעוניין לפתוח מסעדה ובה מגישים אך ורק את המנה שזה שיושב לצדך כבר אוכל, כי הסיכוי שלה להצלחה הוא עצום".

יותר מכל ז'אנר אחר כאן בוחרים צעירים לנסות את כוחם בהפקת טראנס, ז'אנר שלא בהכרח מאופיין עם תל אביב. מה הסיבה לכך לדעתך?
"באמת נראה שרוב הרכבי הטראנס מגיעים מישראל. כל אחד הוא מפיק היום. אני משער שזה בגלל הקלות של השימוש במחשב אישי להפקה. אתה מוריד כמה תוספים לתוכנת עריכת סאונד ומתחיל לעבוד. הבעיה היא שכולם משתמשים באותם כלים וצלילים ולכן רוב המוסיקה משעממת. מעטים האנשים שמחדשים היום על מה שכבר נעשה בז'אנר בשנות ה-90".

ערן כהן מקבוצת "חסמבה" שמפיקה את ההופעה הקרובה של "יאנגר בראדר" טוען שמבחינה מוסיקלית רבים בישראל תקועים בשנות ה-90. "זה גם מאפיין את טווח הגילים שבא להופעות של פוספורד שנע בין 21-40", הוא מוסיף. "אנחנו, בכל אופן, מגבילים את הכניסה בהפקות שלו לבני 18 ומעלה". בנוגע לשיוך של הטראנס לטיולים והתנסויות בהודו אומר כהן כי "בחצי שנה שאני טיילתי שם לא מצאתי כמעט מסיבות".

פוספורד מנגן בהופעות כשהוא פיכח. השימוש שעשה עד כה בסמים מרחיבי תודעה תרם, לדבריו, לו אך ורק להשראה ביצירה. כדי להצליח להפעיל מחשבים ומכשירים אלקטרוניים רבים ולהיות לגמרי בשליטה הוא טוען שהוא חייב להיות מרוכז לחלוטין. את השיעור הזה הוא למד מניסיון מר.

בראיון עמו לפני כשנה טען כי התנסות בסם פסיכדלי מסוג DMT, הידוע כבעל השפעה בלתי הפיכה על נפש האדם, צריכה להיות דרישת קדם לראשי ממשלות.

אני מניח שהתבדחת.
"זו אכן היתה בדיחה, אבל בבדיחות יש אלמנט של אמת. אני חושב שהפוליטיקאים שלנו אינם די פתוחים בדעתם. כדי להראות קצת יותר חמלה לבני אדם אחרים הם צריכים לפתוח את הראש. אפשר לעשות את זה על ידי התנסות פסיכדלית, אבל אפשר גם בדרכים אחרות. בניית חומה, למשל, היא דוגמה נהדרת לסגירת הראש ולא לפתיחות דעת".

הכתבה התפרסמה לראשונה בעיתון "הארץ"