"יצאתי מחנות של בונה גיטרות בספרד וראיתי אותו יושב ברחוב מנגן בסאז, מחופש", נזכר אליאב אובל-נאמן בטיול בגרנדה שבו פגש לראשונה את אברהם מוסקל. זה היה לפני 12 שנה. אובל-נאמן, גיטריסט קלאסי, זיהה בפניו של נגן הרחוב משהו שנראה לו ישראלי. הוא זרק לו מטבע ועוד מטבע עד שהתפתחה ביניהם שיחה. אחרי שהבינו כי אין סיבה להמשיך לדבר באנגלית, מוסקל החל לנגן את "שלום עליכם" והזמין את חברו החדש לקידוש וארוחת ערב. הם בילו את השבת בנגינה ואחרי כמה חודשים חזרו לירושלים.
מוסקל, בן 35, ואובל-נאמן, בן 34, הקימו מאז את להקת "עלמא" עם אשתו של מוסקל, רעיה, גם היא בת 35. זהו טריו שמנגן שירים מלודיים ומזגזג בנינוחות בין טקסטים של יונה וולך לרב קוק, בין שיר עם בוכרי לשיר השירים. אלבום הבכורה של הלהקה, "מעל מה שאנחנו", יצא ב-2007 ונמכר בכ-10,000 עותקים בלי סיבוב הופעות או יחסי ציבור. לפני כשנתיים ציין אביתר בנאי את הלהקה כאחת ההשפעות המוסיקליות הנוכחיות שלו. מאז היא הוזמנה להופיע על אותה הבמה לצדו ולצד אהוד בנאי.
מוסקל גדל בבית חרדי בבני ברק אבל בנערותו התרחק מהדת והחל לחפש את עצמו במוסיקה ובדרכים. הוא חזר בשאלה, אבל מאז שהכיר את רעיה חובש כיפה צבעונית וסרוגה. רעי'ה היא חוזרת בתשובה שגדלה בבית מסורתי, בוגרת רימון שמנגנת באקורדיון ובפסנתר.
"התחלנו מניגונים ולאט לאט כל אחד הביא שירים", אומר אובל-נאמן. "בכלל לא היתה מחשבה על שום דיסק, השירים באו מתמימות", מוסיפה מוסקל. בן זוגה מספר כי הם ניסו לצרף עוד נגנים ללהקה ובמשך תקופה ארוכה היה להם מתופף מאילת, אבל מבחינת היצירה הלהקה תמיד היתה שייכת לשלושתם וכך גם נשארה.
תוך כדי העבודה על האלבום הראשון נפגע האיזון העדין בין חברי הלהקה. "רעיה רצתה להתחתן והיתה בתהליך של חזרה בתשובה", מספר מוסקל, "אבל אני רק רציתי חברה. היו הרבה הפסקות במשך השנה וחצי שבהן הקלטנו אותו. ההפסקה הראשונה היתה כשאני ורעיה התחתנו. אחר כך כשנולד בן ראשון לאליאב".
אחרי שיצא האלבום הפסיקה הלהקה לפעול. כשנה וחצי לאחר מכן, כשכל אחד מהם היה טרוד בעיסוקיו ובגידול ילדיו, פנו אליהם מהבית היהודי בבאר שבע בבקשה להופיע במקום. "לא היה לנו כוח בכלל לראות אחד את השני, היינו תשושים ולא הופענו בכלל", אומר מוסקל. המקום היה מלא עד אפס מקום. "אנשים שאנחנו לא מכירים שרו את השירים שלנו. זה לא התחבר לי. היינו בשוק", נזכר אברהם, חיוך גדול על פניו, "עפנו שם, היינו ברקיע השמיני".
מוסקל מספרת כי "את הדיסק הראשון הקלטנו ילדים. הדיסק השני הרבה יותר מבושל לכן יכול להיות שאנשים יחששו שהתמימות מהדיסק הראשון קצת הלכה לאיבוד". היא מודה כי הם אכן התבגרו "אבל עדיין יש בנו המון תמימות".
הדת באה לידי ביטוי באלבום החדש והשני, "שער", בטקסטים ובאופן שבו השירים פונים לאלוהים כמו אל בן או בת זוג. מוסקל מסכים. "אם אתה רוצה לדעת מה הקשר שלך עם אלוהים", הוא אומר, "בחן את הקשר שלך עם האשה. זה המסר העיקרי שלי באלבום הזה והוא נכון גם הפוך".
ההצלחה המפתיעה דירבנה את חברי הלהקה להקליט אלבום נוסף, הפעם עם ייעוץ מוסיקלי ומשרד יחסי ציבור. פטריק סבג, שעבד בין השאר עם אתי אנקרי ודוד ד'אור, נבחר לתפקיד המפיק המוסיקלי של "שער", שייצא בחודש הבא. הוא השכיל לשמור על המינימליזם והפשטות של הלהקה. ארז רוסו, שמנגן גיטרה אקוסטית באלבום, שימש בו גם כמפיק נוסף. בין המוסיקאים שהתארחו בהקלטות נכללים אריאל אלייב (אקורדיון, שירה בוכרית), ספי ציזלינג מלהקת "פאנקנ'שטיין" (חצוצרה) ו"רביעיית מיתר" שבה חברה הצ'לנית מאיה בלזיצמן.
לחובבי הכסאח לסוגיו השירים של להקת "עלמא" עשויים להישמע מפויסים מדי. אין באלבום ולו צעקה קולנית אחת לרפואה. הכוח של הלהקה מקורו בטקסטים ובאמוציות שמתפרצות בנגינה ובשירה. לכן זה לא מפתיע שסינגל ראשון, "ואם היינו", מהאלבום החדש, כבר הסתנן לפלייליסט של גלגלצ. יש לקוות כי כשם האלבום הוא ישמש להם שער גם לקהלים חדשים.
הכתבה התפרסמה לראשונה בעיתון "הארץ"
