"כשרק התחלתי לשיר יודל, הקשבתי לקאנטרי-יודל של הזמרים האנק ויליאמס וג'ימי רוג'רס. לאחר מכן התחלתי להאזין ליותר הארדקור-יודל, היודל ההררי הגרמני", מספר "פולקהביורן", נורווגי צעיר, סטודנט לפילוסופיה בעל חוש הומור ויצר הרס עצמי מפותחים. הוא ושותפו, מוסיקאי הג'ז והפולק הנורווגי "קליינה היינה", יופיעו מחר בפתיחת התערוכה "חדר מצב" של האמן איתי זיו במוזיאון פתח תקוה ומחר בצהריים במועדון שבלול ג'ז בנמל תל אביב.
הצמד הצליח מאוד בנורווגיה ומחוץ לה ועד כה הופיע, לרוב בגילופין, בבתים פרטיים, מול קהל של ילדים, בבתי אבות, בברים ואפילו באיצטדיונים. הם גם הוזמנו להיות מופע החימום של להקת "א-הא" והופיעו באיי פארו, גרמניה וארצות הברית. מחר ב-20:25 יוקרן בערוץ יס דוקו הסרט "The Art of Yodeling" שכולל מעט רקע על הסגנון המוסיקלי והרבה על דרכו של הצמד והמיתוג המחודש.
"פולקהביורן" מספר שהחל לצפות בסרטי תעודה על מוסיקת פולק גרמנית שהיתה בעיניו "פומפוזית באופן קיצוני עד מגוחך. אנשים שמחייכים כל הזמן באופוריה. שאלתי את עצמי אם הם עושים את זה באופן אירוני והתברר שהם רציניים לגמרי". הוא מקביל את החוויה של ההופעה שלו לצפייה במופע של הקומיקאי החביב עליו אנדי קאופמן. "אתה מחכה שאנדי יגיד שזה רק בדיחה ויסיר ממך את המבוכה, אבל הוא לא עושה את זה".
הצמד, בהשראת קאופמן, בחר ליצור מופע של יודל ופולקה שבו לא ברור הגבול בין רצינות תהומית לפרודיה, "אבל עכשיו אנחנו כבר בעצמנו לא יודעים איפה עובר הגבול". "פולקהביורן", שאינו מזדהה בשמו המלא, שמע בצעירותו בעיקר מוסיקה אמריקאית. בתיכון הקים להקת קאברים לשירי ניל יאנג. הוא ו"קליינה היינה" לא מאזינים ליודל, אבל הוא מעריך מאוד את פרנצל לאנג שבחייו נחשב לבכיר זמרי היודל בגרמניה. "חבל לי שאין לנו מורשת מוסיקלית", הוא אומר. "אני נורווגי שסבא אחד שלו היה נגר והשני צייד לווייתנים. הביטוי שלי באמצעות התרבות והשפה האמריקאית הוא מוזר. עוד יותר מוזר לקחת על עצמך, כנורווגי, תרבות של עם אחר שהוא לא אמריקאי, לא בוב דילן, ולהפוך אותה לזהות שלך. הרי היודל הוא לא שלנו והתפתח בגרמניה, אוסטריה ושווייץ".
למה יודל כל כך מצחיק אותנו?
"לא ברור, אבל הוא בהחלט מצחיק. יש שאומרים שאנדורפינים משתחררים במוח למשמע יודל, בגלל הקפיצות הקיצוניות בין טונים נמוכים לגבוהים. יודל גם מופיע בלא מעט סרטים מצוירים מצחיקים, של דיסני וגם בבאגס באני. הכי מצחיק אותי שהגרמנים לוקחים את היודל ברצינות תהומית. יש להם חוש הומר לקוי מאוד, אם בכלל קיים".
איך קרה שהם חיממו בשנה שעברה את להקת הפופ הנורווגית "א-הא"? "המנהל שלנו הוא איש עם המון קשרים וכולם אוהבים אותו. הוא טיפל בכל מה שנוגע ללוגיסטיקה של ההופעות של 'א-הא', והציע להם אותנו כחימום. הם זרמו".
אתה בכלל מתחבר למוסיקה שלהם?
הוא צוחק. "אני מעריץ אותם. הם המעתיקנים הכי טובים בנורווגיה של מוסיקה אמריקאית".
בתחילת הדרך היה משתכר בהופעות ולעתים קרובות אף הקיא על הבמה והתעלף. "אני חושב שזה מצחיק להוסיף ממד הרסני לסוג כזה של מוסיקה", הוא אומר. "הייתי שמח לראות אדם קרוב ללהרוג את עצמו על הבמה תוך כדי שהוא שר יודל. זה קונצפט טוב לטעמי".
הוא החל לשיר יודל כי היה שיכור. "אני אוהב לשתות ובברים עם חברים התחלתי לעשות יודל, זה צחוקים". פעם אחת, כשהיה על מעבורת בלב ים, שיכור כרגיל, גברים החלו במריבה אלימה. "חבר שלי עשה טעות חמורה ואמר לאחד הגברים שהקימו את המהומה, שכואב לו הראש וביקש ממנו שיפסיק לצעוק". רגע לפני שספגו מכות, הוא נבהל ומשום מה החל ליידל. "הם לא ידעו מה לעשות עם עצמם, חייכו חיוכים מוזרים ועזבו אותנו".
איך אתה מרגיש עם התיאור שלך ושל היינה כהיפסטרים שעושים יודל?
"אני לא רואה את עצמי כהיפסטר. כל עוד היודל בא בהקשר משעשע אז זה בסדר".
האם יודל משתנה ממדינה למדינה?
"בשווייץ היודל הוא יותר תזמורתי ונהפך למדיטטיבי. זמר אחד נותן טון מסוים וזמר אחר שר בטון שונה על גבי זה ואז יש סולן". הוא עצמו עושה יודל גרמני שהוא יותר טכני. "בנורווגיה אין לנו מסורת של יודל. רק בשנות ה 40 היתה, כי זה היה פופולרי באירופה. אז שלט היודל היידי היהודי".
האם שמעת יודל משולב בסגנונות מוסיקה מודרניים יותר, למשל מטאל או טכנו?
"כן. בגרמניה עושים שימוש ביודל בטכנו. הלהקה הגרמנית 'פולקוס' משלבת רוק ויודל. אני עצמי ניגנתי גיטרה בס בכמה הרכבי ג'ז שבהם גם עשיתי יודל. ניגנתי גם בלהקות פולקה-קאנטרי אפוקליפטי שירים בהשראת הזמר האמריקאי מרל הגארד. אז זה היה די בקטע אירוני שכזה". כמו כן הוא חבר בלהקת "תומס קוויק סטפ" שמנגנת "קאנטרי אפוקליפטי עם פולקה". "רוב מוסיקת הקאנטרי היא זבל, בעיקר השירים המסחריים שיוצאים מאמריקה", הוא אומר, "לא כמו ג'וני קאש".
הקהל המועדף עליו הוא "אנשים שיישבו וייתנו לנו צ'אנס". הוא והיינה לא מתכוונים להוציא אלבום כי הם רואים את עצמם יותר כפרפורמנס שהוא בלתי נפרד מהבמה. "אני אוהב לנגן לאנגלים. יש להם חוש הומור. אבל בברלין חושבים אותנו לנאצים ובבוואריה חושבים שאנחנו באים לצחוק עליהם. האמת היא שבבוואריה הם צודקים".
למה בברלין חושבים שאתם נאצים?
"כי בבוואריה, היכן שיודל מאוד פופולרי, אנשים נתפשים בעיני הברלינאים כימנים שמרנים במיוחד. בברלין יודל מביא וייבים רעים שמזכירים את שנות ה-30 וה-40". לדבריו, היה רוצה לקחת את הסגנון הקומי של אנדי קאופמן צעד אחד קדימה. "אנחנו רוצים להופיע בתור גזענים לכאורה ולהיות מאוד פוגעניים. למשל לדאוג שייכנס איזה אדם שחור לאולם בזמן הופעה וכשזה קורה – לסרב להמשיך את היודל עד שמסלקים אותו". 'קליינה היינה', לעומת זאת, יסתפק בהופעות ענק בגרמניה "כששנינו על רולר בליידס".
הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "הארץ"
