באמנות, ובמוזיקה בפרט, אין הרבה דברים מפרים יותר מאשר חיבור בלתי צפוי שנוצר בין סגנונות שלכאורה רחוקים זה מזה. כזה הוא החיבור המסקרן שנרקם בימים אלה בין מי שנחשב לאבי המוזיקה האתנית בישראל ומנהיג להקת הברירה הטבעית, שלמה בר, ובין הביטמייקר ריג'ויסר (יובל חבקין), חבר להקת באטרינג טריו וממייסדי הלייבל Raw Tapes. דרכיהם של בר, ווקליסט חובש כיפה לבנה, מתופף פראי וחובב שירה עברית ושל ריג'ויסר, איש היפ הופ ואלקטרוניקה חדשנית, די.ג'יי ומפיק, הצטלבו ביוזמת מתן נויפלד ואסף בן דוד, המייסדים של פסטיבל אינדינגב. נויפלד, שקרוב למסורת היהודית לא פחות משהוא מעורב בנעשה בשולי תעשיית המוזיקה הישראלית, הציע לבר, כמו במעין מצווה של קירוב לבבות מוזיקליים, להיפגש עם ריג'ויסר. לשניים יצא להיפגש לא פעם באולפן ההקלטות קיצ'ה, אך אף אחד מהם לא הכיר לעומק את עולמו המוזיקלי של האחר.
האנרגיה בין בר לריג'ויסר הייתה חיובית עוד מהפגישה הראשונה. "שלמה השמיע לי את הביצוע שלו ל'שירת הים' שהוא עשה עם אילן בן עמי (גיטריסט ונגן עוּד שעובד עם בר קרוב ל־25 שנה, אז"א), ואת האלבום 'חוט שזור' של 'הברירה הטבעית'", מספר ריג'ויסר בראיון עמו ועם בר, לקראת הופעה משותפת שתתקיים ברביעי בפסאז'. "ואני השמעתי לו אלבום שעוד לא הוצאתי, שבו אסתר רדא שרה".
זהו לא שיתוף הפעולה יוצא הדופן הראשון שבו בר לוקח חלק. לאחרונה החל להופיע עם נקודת מפגש, הרכב שבו חברים בין היתר המתופף מאיר ישראל (שמנגן עם שלמה ארצי), הבסיסט מיקי שביב (להקת טנגו) והקלידן עדי רנרט (ששת). כחלק מהעבודה עם נקודת מפגש בר נוגע ברוק, בבלוז ובג'אז, אך מוזיקה בסגנון "אורבני ומודרני" כמו זאת שעושה ריג'ויסר עודנה חדשה לו. הפעם הראשונה שהעז לגעת במוזיקה אלקטרונית הייתה ב־2006, בעזרת בן עמי, כשהשניים הקליטו את "עננים נמוכים". "זה נכון", בר מעיד, "אבל באלבום הזה האלקטרוניקה נמצאת רק ברקע. העולם הזה זה אינסוף. לא ידענו למה נכנסנו אז". בר מספר שרוב המוזיקה האלקטרונית שהוא הכיר עד כה, לא ממש הייתה לטעמו. "מאוד צעקנית, לא מפסיקה, מפוזרת". אבל אחרי כמה מפגשים עם ריג'ויסר, יצא לו להכיר לדבריו "משהו מאוד שקט, אינטימי. מאוד נכון. יש במוזיקה שהוא יוצר מין אצילות. זה נגע בי, הנגיעות של השקט שלו תפסו אותי. זאת הפעם הראשונה שבה אני מרגיש שאני סופג את העולם המודרני, סופג את החידושים. כאילו אני חי עכשיו, רואה את הצבעים שמתרחשים ומנהל איתם דיאלוג".
לקראת אינדינגב, שבו הופיעו בר וריג'ויסר יחד לראשונה, הוציאו השניים את הסינגל "לחם בגד", שכתב יהושע סובול ויצא לראשונה ב־1982 ב"חוט שזור". השיר המחאתי, שכמובן לובש עיבוד חדש, רלוונטי היום לא פחות משהיה בעבר. מילותיו הן מעין רשימת מכולת של מוצרים בסיסיים למחיה אשר ידו של העני אינה משגת. "אני חושב שמוזיקה צריכה להיות רלוונטית מבחינת הרעיון שבה", בר מספר על הבחירה בשיר. "מוזיקה צריכה להעביר מסר, היא לא יכולה כל הזמן לשקר לך ולהגיד כמה נחמד וכמה נעים. זה שטויות". קטע נוסף שהקליטו, "יבוא דודי" (מתוך שיר השירים), התחיל בכך ש"השמעתי לשלמה קטע אינסטרומנטלי שלי שיצא בפרויקט גוודאלופ, שמכיל מקצבים שבטיים, והלבשנו עליו את הטקסט", ריג'ויסר מספר. "לפעמים אנחנו מתחילים בבחירת הסימפול ובודקים איזה טקסט יתאים לו, ולפעמים מתחילים בניגון אקוסטי, שאליו אני מצטרף. בעבודה עם בר יוצא שאני גם עושה הרבה שימוש בתקליטים של הקלטות שטח. עם תקליטים אתה בשנייה אחת ביפן, בסין או באפריקה". לא בדיוק מוזיקת עולם כפי שנהוג לחשוב עליה.
עד כה הקליטו בר, ריג'ויסר והלהקה מעל לעשרה שירים שעתידים לראות אור באלבום. חלקם מן המקורות כמו "שירת הים" ו"יבוא דודי", אחרים נכתבו על ידי משוררים ישראלים ובהם חיים גורי ואמיר גלבוע. "הקלטנו גם שלושה קטעים בג'יבריש יפהפה. אלו קטעים אבסטרקטיים ואחד מהם מסתיים במעין שאלה־תשובה עם הקהל", ריג'ויסר אומר.
היו טקסטים שבר בחר ושאחד מחברי הלהקה סירב להקליט?
ריג'ויסר: "'התקווה'. Big no no".
בר: "כן, הם דחקו אותי לפינה. רציתי לבדוק את הגבול אז חשבתי לעשות את 'התקווה', אבל גם ריג'ויסר וגם יעל (אופנבך, כלי הקשה, אז"א) צעקו 'לא!'. התנפלו עליי, אז התקפלתי".
אופנבך: "טקסט לאומי הוא משהו שמסמל גבול, גם פיזי וגם רעיוני. הפרויקט הזה אמור להיות משהו חוצה גבולות. במובן הזה לבצע את 'התקווה' זה כמו לתקוע לעצמך מקל בגלגלים".
נדמה שאף שמדובר בשיתוף פעולה, המושכות עדיין בעיקר בידיים של בר והוא הדומיננטי בהרכב.
ריג'ויסר: "השירה של שלמה היא תמיד הדבר הכי קריטי על הבמה. ככה זה צריך להיות וזה מה שמוביל את השירים".
ידעתם כבר מההתחלה שאתם מתכוונים להוציא אלבום יחד?
ריג'ויסר: "כן, רק לא ידענו באיזה היקף הוא יהיה. עכשיו אנחנו כבר סגורים על אלבום מלא, חולצות מותג, אקווריומים ובובות ברבי של שלמה ושל אייל תלמודי עם הסקסופון. תלמודי, אגב, הוא חוליה חשובה מאוד בחיבור שלי עם בר וכבר שנים עושה חיבור מוזיקלי בין מזרח ומערב, חדש וישן".
בר: "אחד הדברים שבאמת נדבקנו בהם בעבודה יחד היה הסולם הפנטטוני, שמופיע בקינה מרוקאית כמו שהוא מופיע בבלוז מערבי. שנינו מכירים את הסולם אז יכולנו לתת עליו אינטרפרטציות שונות לשירים ועדיין להיות מתואמים. מבחינת הופעות, היה כיף לנגן באינדינגב קטע באורך של כמעט 20 דקות ולראות צעירים מתחברים ונהנים מזה", בר מספר על הביצוע ל"שירת הים". "הניסיון שלנו להביא לפסטיבל צבע שלא שמעו שם קודם היה אמיתי", מוסיף ריג'ויסר.
לא מעט צעירים בקהל של אינדינגב כלל לא הכירו את שלמה בר, או לכל היותר הכירו אותו כזמר ההוא מהשיר "ילדים זה שמחה", ואילו את ריג'ויסר, שהוא שם חם בחוגים מסוימים, דווקא כן. בר, שרגיל לשבת בהופעות, מצא את עצמו חופשי מהתוף שלו ורוקד לאורך כל ההופעה. עכשיו נותר רק לקוות ששיתוף הפעולה בין בר וריג'ויסר יוליד שיתופי פעולה נוספים בין אמנים בעלי אוריינטציה לפיוטים ולמוזיקה שורשית ובין יוצרים מסצנת הביטים והאלקטרוניקה. אנחנו, כמובן, נברך על הממזרים.
הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב
