יצר אספנות התקליטים הבלתי מרוסן של אריאל תגר, הלא הוא הדי.ג'יי והמפיק כלבתא, הצית בו חלום לעבוד עם זמרי ראב־א־דאב ג'מייקניים מסוף שנות ה־70 עד תחילת שנות ה־80 ולהקליט אתם אלבום מחווה לז'אנר. זרם הראב־א־דאב, שהתפתח בג'מייקה באותן שנים, לא ממש יצא מגבולות ג'מייקה אך היה משמעותי והיווה חוליה מקשרת בין הרגאיי הקלאסי לסגנונות אחרים שהגיעו אחריו ובהם הדאנסהול הפופולרי. יחד עם טכנאי הסאונד אורי ורטהיים, הלוא הוא מיקסמונסטר – חבר ההרכבים התפוחים ורדיוטריפ ומי שעבד עם אינספור מוזיקאים ישראלים, יצא תגר למסע לג'מייקה וכעת האלבום, פרי החלום והמסע, יוצא. הוא נקרא "Congo Beat The Drum", והוא כולל שיתופי פעולה מפתיעים עם גדולי הזמרים מתור הזהב של הז'אנר.
"הראב־א־דאב היה מעין שלב מעבר בתוך הרגאיי. מה שאני ממש אוהב בו זה שהוא התנתק קצת מכל הנושאים הכבדים של הדת והראסטאפרי ועסק יותר בפן ההתמודדות של חיי היומיום בג'מייקה. זה סגנון שנותן חלון להיסטוריה רחבה הרבה יותר מכמה נושאים שהרגאיי הקלאסי חוזר עליהם כמו מנטרות משעממות", מספר תגר בראיון לקראת השקת האלבום שתתקיים הלילה. ורטהיים מוסיף ש-"בראב־א־דאב יש גם הרבה יותר הומור, שדי נעדר מהרגאיי הקלאסי". בעשור האחרון ורטהיים בעצמו התחבר למוזיקה ג'מייקנית דרך סגנון הדאב שבו הופך הטכנאי באולפן לאמן עצמו.
"די מדהים כמה האי הקטן הזה, ג'מייקה, השפיע על העולם", אומר ורטהיים, "קח לדוגמה את עניין הרמיקסים והגרסאות השונות, הרי דאב הוא סוג של רמיקס, וגם את תחילת הראפ שמקורו שם ואפילו שורשי המאבק לזכויות השחורים". ורטהיים, שעובד בארץ בעיקר עם מוזיקאי אינדי מהשוליים, אומר שמאז ומתמיד נמשך יותר למה שמוזיקלית קורה מתחת לפני השטח, לכן החיבור לראב־א־דאב ולתגר היווה עבורו משיכה טבעית. "הסאונד של הראב־א־דאב הופק בתוך ג'מייקה ועבור אוזניים ג'מייקניות והוא גולמי הרבה יותר, מלוטש פחות מהרגאיי הפופולרי, שמלכתחילה עבר אמריקניזציה ועידון עבור האוזן המערבית", הוא מסביר.
בתקופה שבה הסגנון התפתח חלו גם שינויים טכנולוגיים משמעותיים והמוזיקה הפכה מאנלוגית לדיגיטלית. כתוצאה מכך נוצרו המון הפקות מעניינות של סוף עידן אחד ותחילת עידן אחר. לורטהיים ותגר היה חשוב לשמר דווקא את הצליל הישן, ולכן האלבום הוקלט באופן אנלוגי. עם זאת, אין מדובר באלבום רטרו לז'אנר שהיה ואיננו, אלא לשילובו בין שלל הסגנונות שתגר וורטהיים הביאו, ושעליהם גדלו, ובהם פאנק, מוזיקה אפריקאית, רוק ובעיקר טכנו וגוונים נוספים של ביטים ומוזיקה אלקטרונית. להבדיל מהמוזיקה מכוונת דאנס פלור שכלבתא יוצר כבר שנים, כאן הוא מספר שכיוון למשהו יותר עמוק, "למשהו שיהיה, דרך הסגנון שלי, מחווה לתקופה ההיא. אלבום רגאיי זה בטח לא".
הפרויקט, שכבר משודר לא מעט בתחנת BBC1 וזוכה לחשיפה בפודקאסטים ברשת ועל ידי די.ג'ייז במסיבות, נתמך מראשיתו על ידי תחנת הרדיו קול הקמפוס, שהפיקה מסיבה שכל הרווחים ממנה נתרמו לטובת הפקת התקליט. מי שעוד נתן יד ועזר לממן, מתוך אהבה ואמונה בפרויקט, היה גל עילם מחומוס אבו דאבי.
שמעתם על פרויקטים דומים שנעשו בעבר, כלומר על מחוות לז'אנר ישן תוך שיתוף האמנים שייצגו אותו בזמן אמת?
תגר: "הפרויקט הכי מפורסם שעולה לראש הוא הבואנה ויסטה סושיאל קלאב. אבל בו אני מרגיש שניסו ממש לשחזר במדויק את הסגנון, לא לחדש דרכו".
ורטהיים: "הפרויקט של רביבו?".
הפעם הראשונה שהצמד עבד יחד באולפן הייתה על פרויקט מחווה לחברת התקליטים היפואית קוליפון, שהייתה חלוצית בתחום המוזיקה המזרחית בארץ. אז גם גילו יחד את האהבה המשותפת להקלטה אנלוגית. את המוזיקה לאלבום החדש, מה שמכונה בעגה של הז'אנר – רידמים, יצרו והקליטו תגר וורטהיים עוד לפני שעלו על מטוס. לג'מייקה בעצם הגיעו במטרה לאתר את המוזיקאים המקוריים של הז'אנר ולשכנע אותם להיכנס לאולפן, לשיר על גבי המוזיקה שהביאו מהבית.
תגר מודה ש-"היה משהו מרתיע בלנסוע לג'מייקה. אמנם חלמתי על זה שנים, אבל שמעתי לא מעט סיפורים לא נעימים משם. אחרי הכל, אנחנו שני מפיקים לבנים שלא מכירים שם כלום. לא ידענו איך נסתדר. לא הייתה לנו שום תוכנית". תגר כבר שיתף פעולה בעבר עם מוזיקאים ג'מייקנים עכשוויים, אך היה זה שיתוף הפעולה שלו עם ג'ה תומאס שעזר לו ולורטהיים להתמצא בג'מייקה. ג'ה תומאס היה אמן ראב־א־דאב של ממש עוד בימים ההם ובהגיעם של הצמד לקינגסטון חיבר בינם לבין האמנים שלבסוף השתתפו באלבום, ובהם ליטל ג'ון, אקו מינוט והמשורר מוטאבארוקה.
"לא תמיד היה קל למצוא את האמנים, אבל את כל מי שרצינו הצלחנו לעניין – וכולם שמחו לעבוד", מספר תגר וורטהיים מוסיף ש-"היינו אומרים לג'ה תומאס שם של זמר ויוצאים למסע חיפושים אחריו באוטו. תומאס היה עוצר אותנו באיזו פינה, יוצא לדבר עם כמה חבר'ה ברחוב, שולח איזה ילד על אופניים להעביר מסר והדברים פשוט קרו".
"כן, לשלוח ילד על אופניים זו פרקטיקה שימושית מאוד שם," אומר ורטהיים. "להעביר הודעה, משלוחים של שתייה או גנג'ה, כל מיני. היה איזה לילה שג'ה תומאס לקח אותנו לאיזה מגרש חניה שנקרא Skateland, כי פעם היה מגרש לגלגיליות. הוא כמובן הכיר את השומר, שהכניס אותנו לשם. זה המקום שבו קרו בשנות ה־80 המסיבות הגדולות של הראב־א־דאב. ילד על אופניים נשלח להביא לנו עניינים, ישבנו שם עם חבר'ה והאזנו להקלטה של טנור סו ממסיבה שהתרחשה בדיוק שם, רק לפני יותר מ־30 שנה".
"כן, היה איזה קטע שהוא שר על מקרה של קניבליזם שקרה באיזה מחוז בג'מייקה באותם ימים," אומר תגר. "הלכתי לבדוק את זה אחר כך, וזה באמת מה שהיה אז בחדשות וכנראה שעניין את כולם בזמן שהתרחשה אותה מסיבה".
גם צילמתם את כל תהליך העבודה בג'מייקה ובתל אביב. מה עם זה?
תגר: "סיימנו את הדוקומנטרי על האלבום והוא אפילו התקבל לפסטיבל הקולנוע בירושלים ויוקרן שם בבכורה".
ואיך בעצם עושים השקה לאלבום שכל הזמרים שמופיעים בו נמצאים בג'מייקה?
ורטהיים: "אז מה שאנחנו בעצם הולכים לעשות זה גרסאות דאב לשירים ולנגן אותם בלייב כשהם מפורקים לערוצים. ניצור בלייב גרסאות חדשות ממש באווירת הסאונדסיסטם הג'מייקני".
צפו בסרט Congo Beat The Drum:
הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב
