אופטימיות קוסמית: אביב בכר והדס קליינמן בראיון

"זה הרגיש לי כמו גילוי, השיר הועבר בצורה כל כך רכה. השקט בין המילים, הנשימות. וזה לא שההקלטה הייתה שיא השיאים", מספרת הצ'לנית הדס קליינמן בהתרגשות מחודשת על חדוות הגילוי שלה את השיר "מטוס" של המוזיקאי אביב בכר. "זאת הייתה חוויה ראשונית, נקייה. זה השיר הכי יפה ששמעתי בחיים שלי", היא מצהירה מבלי להתבלבל. בראיון עמה ועם אביב בכר לרגל צאת אלבומם המשותף, "מעט פשטות", הם מגלים מה היה בשיר שכל כך דיבר אל קליינמן כששמעה אותו לראשונה לפני יותר משנתיים. "הייתי בטור הופעות בהודו עם להקת 'דיוואן סאז' כשקיבלתי מהדס הודעה בפייסבוק", מספר בכר על ההתקשרות הראשונית בינו ולבינה, "היא כתבה לי שהיא שמעה את 'מטוס' ביוטיוב ושהוא מאוד יפה. כשחזרתי לארץ אחרי כשלושה חודשים חבר משותף שלנו הציע שניפגש. הוא היה זה שהשמיע לה את השיר שלי מלכתחילה. לא הכרתי אותה אז, רק ידעתי ממה שכתבה לי שהיא ניגנה צ'לו עם אסף אבידן".

בכר (29), בחור די היפי – חס וחלילה לא מהסוג הרוחניקי המעצבן, הקדיש זמן רחב מחייו לחקר מוזיקת העולם העתיק, מה שבהכללה גסה ופושעת מכונה מוזיקה אתנית, והוא מנגן על מגוון רחב מאוד של כלי מיתר בעלי שמות שאני אפילו לא מצליח לבטא. קליינמן (26) הייתה חברת להקת המוג'וז של אסף אבידן שהתפרקה במפתיע זמן קצר לפני אותה התכתבות בין השניים. אחרי חמש שנים אינטנסיביות של סיבובי הופעות מסביב לגלובוס, קליינמן מצאה את עצמה שוב בישראל, והחלל שנוצר בין חיי הלהקה שרק הסתיימו לבין העתיד הלא ברור שלה כמוזיקאית גרם לה לצאת ולחפש. אך לחפש אחר מה? משהו שהיא בעצמה לא ידעה להגדיר עד ששמעה את "מטוס" של בכר. אמנם באותו זמן החלה ללוות כנגנית צ'לו את שלמה ארצי בהופעותיו, אך זה לא מה שיצאה לחפש בפרק החדש הזה בחייה.

עד כה יצאו לרדיו שני סינגלים מתוך "מעט פשטות" שזוכים להשמעות יפות, ובצדק; גם "סירת מפרש" וגם הסינגל השני, "בימים שיעברו עלינו", עשויים מהחומר הכי ידידותי שיכול להיות לרדיו הישראלי הממסדי. מדובר בשירים שקטים, רגועים ובעברית ברורה, והם עוסקים בנושאים אוניברסליים שפונים לכל גיל. נכון, אפילו למי שלא תופס מעצמו אדם ציני במיוחד התיאור הזה עלול להישמע כמוזיקת אמצע הדרך, שפונה למכנה המשותף הרחב ביותר של מאזיני גלגלצ; אבל בדבריי אין שמץ של ציניות, כפי שאין שמץ של ציניות באלבום "מעט פשטות".

רק לעתים רחוקות יוצא אלבום ישראלי כמו "מעט פשטות" שיכול לגשר על פערי דורות ולהתאים גם לאוזן שלך וגם לשל אבא שלך מבלי להתפשר על דבר. שלושתנו יושבים בחצר היפה ומלאת הצמחייה בבית צמוד הקרקע החדש ברמת השרון, שקליינמן ובעלה עברו אליו מיפו. "זה היה קצת אחרי שהלהקה של אסף התפרקה. זה קרה ברגע, ובגלל שהיה כל כך אינטנסיבי איתו פתאום נוצר לי חלל שהייתי צריכה למלא, חלל חיובי מבחינתי. פתאום היה לי רגע לחשוב ולבחון מה אני רוצה לעשות", מאשרת קליינמן את השערתי באשר לעיתוי המושלם שבו נתקלה בשיר של בכר ביוטיוב.

יכול להיות שבכר סימל עבורך איזושהי קונטרה רוחנית, שקטה ואולי אפילו ארץ ישראלית לחיים המטורפים שחווית בדרכים ומסביב לעולם עם המוג'וז?
קליינמן: "לגמרי, אבל כשיצרתי איתו קשר לא חשבתי על זה, לא שאלתי את עצמי למה אני עושה את זה. אין ספק שסיבובי הופעות בינלאומיים זה הארדקור, בטח כשיש לך זוגיות, משפחה וחברים בארץ".

בכר הוא לא טיפוס שפועל בקצב העולם המודרני. כשהוא וקליינמן נפגשו לראשונה הוא עוד התגורר בחווה ללא חשמל בצפון הארץ, נהג לקום לפני הזריחה, לחלוב עזים, ולחזור לישון אחרי השקיעה וארוחת הערב. מיותר לציין שהוא לא בדיוק אחד שמכיר כל להקה חדשה שצצה בתל אביב. כשנפגשו לראשונה, כמעט מיידית החלו השניים לנגן יחד את השיר "מטוס", שמצא את דרכו בביצועם המשותף לאלבום החדש. "החיבור בינינו היה ישיר ומיידי. לא היה צריך לדבר הרבה. תוך כלום זמן הרמנו הופעה, והיא רצה מאז במשך שנתיים", אומר בכר, וקליינמן מוסיפה: "לא דיברנו על אלבום או הקלטות, רק על להופיע".

ההופעות עברו מפה לאוזן ללא יחסי ציבור וללא שימוש מסיבי ברשתות חברתיות. "הרצון היה ליצור איזו חוויה שעיקרה המוזיקה ושגם המסביב יקבל חלק", אומרת קליינמן. "זה לא היה אופנתי וזה לא קרה במועדונים סטנדרטיים. קנינו 50 כריות ושטיחים והיינו מעצבים לבד את הבמות והמקומות שהופענו בהם".

בכר: "ההופעות היו עם גוון לא רגיל. רק גיטרה וצ'לו. עבדנו קשה כדי להצליח לקיים הופעה עשירה ומספקת, שתישאר מעניינת במשך יותר משעה וחצי".

בכר, נשמע שלא הבאת את הידע הנרחב שלך בנגינה על כלי מיתר מזרחיים לפרויקט הזה. מה בכל זאת אתה מביא מהרקע שלך בחקר מוזיקת העולם העתיק לעבודה המשותפת עם קליינמן?
"הדבר המהותי במוזיקה העתיקה הוא פחות הטכניקה וכמה וירטואוזי או מתוחכם אתה נשמע, אלא איך זה נוגע ישירות בלב. כיצד לנגן דברים פשוטים שמיד ייכנסו אליך פנימה. אני מקווה שהרעיון הזה בא לידי ביטוי בכל מוזיקה שאני מנגן. אומרים לי שאני מנגן בכלי מערבי עם גישה מזרחית, אבל אני לא שם לב לזה. זה מעבר לניואנסים של מה שאני עושה עם האצבעות, אלא מה שאני מצליח להביא מתוכי החוצה".

מעבר לקשת

בפרויקט המשותף קליינמן, שעד כה הייתה רגילה לנגן בצ'לו ולשיר קולות רקע, הופכת בפעם הראשונה לזמרת מובילה. "אנחנו מאוד הפוכים במובן הזה" היא אומרת. "בכר רגיל לנגן לבד ואני רגילה ללוות". היא מעידה על עצמה שכנגנית היא מקפידה לשמור על מקומה ועל תפקידה, לעומת בכר שאומר שהוא מנסה לדמות נגינה עשירה ככל הניתן שתישמע כאילו הוא מנגן על כמה כלים בו זמנית. "מה שקורה עכשיו הוא מעין מפגש אמצע", מסבירה קליינמן, "אני לקחתי צעד קדימה עם השירה ובכר לקח אחורה כדי שנוכל לעבוד יחד".

הצעד קדימה שלך מתבטא בעובדה שזאת הפעם ראשונה שאת לא רק מנגנת, אלא גם שרה.
"שרתי בעבר קולות ליווי, אבל לא ככה. כשאתה שר, אין שום דבר שחוצץ בינך לבין הקהל, אין לך את הכלי. זה רק אתה. תמיד רציתי לקחת את הצעד הזה לקדמת הבמה, אבל לא מצאתי את הפנאי לעשות זאת עד שלא הסתיים הפרק עם המוג'וז".

לא נשמע שהמעבר היה קשה מאוד.
"ברגע שגילית שאני רוצה ויכולה לשיר, השתדלתי קודם כל ליהנות מזה, מה שהוריד ממני את כל המחשבות. המעבר מלהיות מלווה ללעמוד בפרונט קשה, אבל הוא מעבר מנטלי, כי נגינה ושירה רק מסבים לי הנאה. חוץ מזה, אני חושבת שלאורך העבודה שלנו יחד שנינו השתפרנו, וגם זה עזר".

אחרי שנתיים של הופעות מתחת לרדאר, במקומות לא שגרתיים כמו בבתים פרטיים וכשהם מתבססים על קהל קבוע שכבר מכיר את השירים, פנה הצמד למפיק הנחשב צח דרורי לטובת הקלטת אלבום בכורה. להבדיל מההופעות החיות, שבהן הצמד מנגן רק על גיטרה וצ'לו ושניהם שרים, באלבום ישנו עושר רב יותר של כלי נגינה, בהם פסנתר, קונטרבס, גיטרה בס, תופים וכלי הקשה. כמו כן, במקום לשכור קוורטט כלי מיתר חיצוני כנהוג בהפקות, קליינמן מנגנת בעצמה על כל כלי הקשת באלבום.

עוד לפני שהחלו לעבד ולהלחין את השירים, דרורי ביקש מבכר ומקליינמן להביא אליו את כל השירים או אפילו פיסות השירים שמתחבאות אצלם במגירות. עושה רושם שהוא הצליח לראות את החיבור בין השניים ממעוף הציפור והשכיל ליצור מהחומרים שהביאו אליו אלבום שהשירים בו מתכתבים זה עם זה הן ברמה המוזיקלית והן מבחינת הלך הרוח והנושאים שעליהם הם מדברים.

הטקסטים שהשניים כתבו השתנו בהנחייתו של דרורי, חלקם ממש נכתבו מחדש. "הבאנו לו 11 שירים והוא אמר לנו להביא עוד. לפחות שישה או שבעה שירים נכתבו תוך כדי ההקלטות. דרורי ידע לבנות סיפור מהשירים, לעשות מכולם מקשה אחת", נזכרת קליינמן.

באלבום מפוזרים מוטיבים חוזרים של לבבות שבורים ותיאורי טבע רבים, אך נדמה שנושא העל שתחתיו נכנסים כל המוטיבים הוא החופש. לדוגמה, בכר שר "סוגרים ונועלים בתוך תיבה/ את משאלות לבנו" בשיר "עומק האמת", ואילו קליינמן שרה "חיכיתי כל כך שייפתח/ כלוב הברזל המרותך" בשיר "פרפר". נדמה שגם תעופה מטפורית היא עניין שמעסיק את השניים – עם שמות שירים כמו "ציפור", "פרפר" ו"מטוס". ואם להתעקש עוד יותר על כך שמדובר בכלל בכמיהה לתנועה חופשית שמקורה ברוחניות, אפשר להכליל בקבוצת השירים הזאת גם את השיר היפה "סירת מפרש".

יש באלבום שיר ששמו "רחל". אני מניח שמדובר ברחל המשוררת.
בכר: "כן, היא המשוררת הכי מדהימה שהייתה פה. זה השיר היחיד שלא אנחנו כתבנו באלבום (אם כי כן ערכו בו שינויים והשיר אינו זהה לחלוטין לגרסה של רחל – אז"א). זהו שיר חסר שם מתוך הספר "שירי רחל", שבו המשוררת מדברת אל גבר ומתארת אהבה שהיא לא יכולה לממש. הגבר יודע שהכוח לממש את האהבה נתון אצלו; רחל כותבת "ועודך מחזיק את לבי בידך הקמוצה/ לרצון תרפנה כמעט/ לרצון תהדק/ והלב מפרפר, והלב מפרכס, מתחבט ושותק ושותק".

הרעיון הזה של שחרור והרפיה מתכתב עם שיר אחר שלכם, "אין דבר", שבו אתם שרים על כך שאין דבר יותר קשה מ"למצוא כוחות באין ובשמיטה".
קליינמן: "יש בשירים איזושהי כוונה לשים את הדברים באור של תקווה, של אפשרות להמשכיות אחרי משברים, אחרי שברונות לב. הכל שאלה של איך אתה תופס את הדברים מול עצמך, ורק אחר כך מול שאר העולם. אם, למרות הכובד של הדברים, הצלחנו להשאיר איזשהו שובל של אופטימיות, אז נראה לי שעשינו את שלנו".

הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב