"לאמא שלנו ולאבא שלנו, שבלעדיהם היינו נרקומנים שזרוקים ברחוב ובזכותם אנחנו לא זרוקים ברחוב. אנחנו אוהבים אתכם". זוהי לשון התודה, המאוד לא שכיחה בקרב להקות רוק, שמופיעה בחוברת אלבום הבכורה החדש של להקת המפשעות, "אחת שתיים אמא אבא", שיוצא בימים אלה בלייבל נענע דיסק.
המפשעות היא להקה משפחתית חמה שעושה גראז' רוקנ'רול בעברית ומורכבת משלושה אחים; הבכור המזוקן, שנראה (ומתנהג) קצת כמו פיראט שיכור, הוא הסולן אילון (30), שמנגן על תוף מרים, בעיקר כי מעולם לא הצליח לנגן על כלי נגינה שמצריך קצת יותר אימון. אח הסנדוויץ' הוא הגיטריסט עמיתק'ס (25), ושָאשֵה הוא המתופף הצעיר (23). לשלושתם יש קעקועים תואמים של ספינת פיראטים עם הכיתוב Brotherhood.
הגעתי לדירה המשותפת של האחים בדרום העיר לרגל חודש ההופעות המופרז לחלוטין שקבעו לעצמם, שבו ישיקו את האלבום החדש בהופעות שיתקיימו כמעט כל יומיים. עמיתק'ס פתח לי את הדלת (בג'ינס קצרצר קרוע) לבוש ווסט ומתחתיו – כלום. אילון (המכונה A, גם הוא בג'ינס קצרצרים קרועים) מזג לנו קפה בצנצנות. עלינו לקומה השנייה, שבה חיכה לנו שאשה (נחשו מה לבש לחלציו), כדי לקיים את הראיון.
קשה היה שלא לשים לב לפוסטרים הענקיים התלויים על הקירות: אחד של האב הרוחני – איגי פופ הצעיר, והשני צילום מהמהומות בפסטיבל אלטמונט ב־1969, שבהן התעמתו חברי ההלס איינג'לז עם הקהל במהלך הופעה של הרולינג סטונז ודקרו את אחד המעריצים. כל מי שהיה פעם בהופעה של המפשעות יבין עד כמה הפוסטרים תואמים את רוחה של הלהקה.
זה כבר שלוש שנים שהמפשעות מפרקת ברים ומועדוני הופעות קטנים ברחבי העיר, אך מסתבר שהלהקה קיימת הרבה יותר זמן – לפחות בראשם של האחים. "הלהקה הייתה קיימת עוד לפני המוזיקה", מסביר עמיתק'ס, "אבל רק ב־2010 התחלנו לכתוב שירים. היא התחילה כלהקה פיקטיבית". שם הלהקה הפיקטיבית הומצא בתקופה שהאחים חיו כילדים בניו יורק, היכן שהיה די קשה לבטא את שם המשפחה שלהם – קורח, שבאנגלית נשמע קצת כמו Crotch (מפשעה).
אם נחזור רגע לעניין התודה לאימא ולאבא, סיקרן אותי לשאול מה באמת ההורים קורח חושבים על המפשעות, שלא פעם מזכירים בשירים שלהם סמים ("ריטלין בלוז", "קליפורניה"), ושההופעות שלהם ידועות כאירועים פרועים במיוחד. אילון, לדוגמה, שבר שן כבר בהופעה הראשונה של הלהקה.
"אימא שלנו הגיעה אתמול עם חברה שלה להופעה. שתיהן אהבו. אבל זה לא תמיד היה ככה. הם לא תמיד באו, למרות שהם תמיד רצו", אומר עמיתק'ס ואילון מסביר שהוא היה זה שהתנגד לעניין. "לא רציתי שההורים יגיעו פחות בגלל התכנים ויותר בגלל האווירה", הוא מסביר, "פחדתי להשחית אותם".
להשחית אותם פיזית, אתה מתכוון?
אילון: "פיזית, מנטלית".
עמיתק'ס: "פחדנו להשחית את הדימוי שיש להם עלינו. אנחנו ילדים טובים. הם בעצם יודעים הכל, אבל מאז שהתחילו לבוא להופעות הם התוודעו לפן נוסף בנו שלא הכירו קודם. משהו פרוע יותר, משהו קצת שיכור. אם משהו נראה להם פרובוקטיבי מדי הם שואלים עליו".
מה למשל?
עמיתק'ס: "אימא שלנו לא ממש אהבה את המילים בשיר 'סנדלים', לדוגמה, שבו אילון שר 'טס אלייך עם אקדח/ אלייך/ להרוג אותך'. היא פחדה שנגה או רותי יתבעו אותנו".
נגה? רותי?
אילון: "את רוב השירים הראשונים שלנו כתבנו על אהבות נכזבות שהיו לנו, וההורים די הכירו את הבחורות שיצאנו איתן, אז הם התעניינו. תראה, יצא לנו לאהוב את אותה בחורה בתקופות שונות".
עמיתק'ס: "הוא מתכוון לממש את האהבה".
עושה רושם שהאקדח שמכוון לבחורה הוא מוטיב חוזר בשירים של המפשעות, שכן הוא מופיע גם בשיר "יש לי הרגשה שמשהו רע מאוד עומד לקרות לך". גם בשיר "שק של נחשים" מוזכרים אקדחים שלופים, ואילו בסינגל "צרה צרורה" אילון צועק: "בוקר טוב/ התעוררתי ברחוב/ בוקר רע/ של מי הדירה?".
עד כמה שורות כאלה מתארות באמת את סגנון החיים שלכם?
אילון: "קרה המון פעמים שהתעוררתי ולא היה לי מושג איפה אני. זה לא מנותק מהמציאות שלנו".
חוץ מהמפעל המשפחתי, שאשה היה בעבר חבר בלהקת האקפלה אוממי והיום הוא מורה לתופים, עמיתק'ס חבר בהרכבים Haxxan (חסן) והמיטבולס של רועי בר יהודה, ואילון מחלק את זמנו בין המפשעות לתיאטרון. "אני שחקן באנסמבל עיתים. אתמול העלינו הצגה חדשה ששמה 'השיר האלף ושש' שמבוססת על שיר השירים", מספר אילון, שגם מגלם את הדמות הראשית של השיכור האינטלקטואל בהצגה "מוסקבה פטושקי".
אילון, יש איזושהי זליגה מעולם התיאטרון לפעילות שלך בלהקה?
"כן. יש זליגה לשני הכיוונים, זה ממש הולך יד ביד. בתור מי שהוא לא ממש מוזיקאי, התפקיד שלי בלהקה הוא בעיקר להיות טוטאלי, וזה נכון גם לתיאטרון. בשני המקרים מדובר בפרפורמנס. יש היום מעט מאוד להקות בארץ שהפרפורמנס שלהן עומד בפני עצמו, בלי קשר למוזיקה המוקלטת. הופעה אמורה להיות משהו חד פעמי, ספונטני. צריך להצדיק את העובדה שאתה עומד כמה סנטימטרים גבוה יותר מהקהל שבא לראות אותך, ולא רק ברמה המוזיקלית. אתה צריך להעניק חוויה מסוימת והיא כרוכה בפרפורמנס טוטאלי".
יש הצדקה לקיום המפשעות ללא הופעות החיות?
אילון: "לאף להקה אין הצדקה בלי הופעות".
המפשעות מעידים על עצמם שתמיד היו קרובים כאחים, ושהם חלקו השפעות מוזיקליות מאז ומתמיד. "תמיד חשפנו זה את זה לכל מיני להקות", מספר שאשה, שנחשב לחובב הג'אז בין השלושה. "זאת מחלה חשוכת מרפא", מעיר אילון. ובכל זאת שאשה נוטה להגניב את האהבה הזו שלו לשירים של המפשעות, בדלת האחורית של מקצבי התופים. "איך יכולנו שלא להיות מושפעים זה מזה?", אומר עמיתק'ס, "בניו יורק גרנו כמה שנים באותו החדר".
וואו, לא פוצצתם אחד את השני במכות?
שאשה: "הייתי קטן מדי כדי להרביץ לאילון".
אילון: "בוא נגיד ששאשה יכול להשמיע לי קטע ג'אז, להגיד לי שזה בן זונה ולמרות שאני אשנא את זה אני אאמין לו".
השיר "ריטלין בלוז" נכתב לטענתם על אהבת אם והוא מהווה גם סוג של מחאה נגד הורים שדוחפים לילדים שלהם ריטלין. "זה על ימים של דאונים, שבהם אתה פתאום מתגעגע שוב למקום הבטוח הזה, המחבק והאוהב של אימא", מסביר אילון.
רגע, ההורים שלכם דחפו לכם ריטלין כשהייתם ילדים?
עמיתק'ס: "לא. דחפנו לעצמנו".
