שמעתי על אללה-לאס מאנשים שאני מעריך את טעמם, אהבתי, וכך יצא שלפני שבועיים פתחתי עם שיר שלהם את תוכנית הרדיו של אור בזויות. רצה האללה, ולמחרת נרנג'ה הודיעו שהם מביאים את אללה-לאס להופעה בבארבי ב-4 בנובמבר. תודה קוסמוס. אבל האמת היא שאם הייתי רק קורא עליהם, במקום פשוט להאזין, יתכן והייתי מבטל אותם על הסף ועובר הלאה. כי תבינו, מדובר בכמה מוכרי דיסקים שהקימו להקה. אתם יודעים, אנשים שמ-בינים יותר מדי ואז חוברים להתפלצן יחד בין מכשירי הקלטה. מה טוב כבר יכול לצאת מזה? ובכן, Allah-Las מוציאים מזה את הטוב.
הרביעיה הקליפורנית הזאת איכשהו מצליחה לא להישמע כמו גיבוב אקלקטי אך מפוזר של השפעות. הסאונד השמשי שלהם לגמרי מגובש ועם זאת מצליח, בעדינות רבה, בכל זאת לקרוץ לאלף כיוונים נוספים. אז בעוד שאני מבכה על קץ הקיץ, עם הלהקה הזאת מתאפשר לי למשוך אותו עוד קצת. פנאן.
אלבומם השני, Worship The Sun, יצא ממש לא מזמן השנה ולטעמי יש בו, בנוסף לשמש, הרבה מאוד רוח. כן, אני ממש מתכוון לזה בקטע רוחני, במובן של חיפוש פנימי. העדינות ותשומת הלב שלהם לניואנסים, ובכלל הלך הרוח הכללי, עושה עלי רושם של להקה בוגרת. כזאת שלא מתאפיינת, כצפוי מלהקה צעירה, בהדוניזם ומרד, אלא דווקא בוחרת לצלול לעומקים של השלמה. מובן שאין לי דבר נגד להקות שאוהבות לדפוק את הראש בקיר, אבל וייב כמו של אללה-לאס הוא לא דבר מובן מאליו בהתחשב בכך שמדובר בחבורת גו-לשים מקליפורניה.
עם זאת, כל העומק הזה גלוי רק למי שמאזין לעומק. על פני השטח המוזיקה שלהם היא לא יותר מערימה קלילה של קולנס כיפי. אז אולי אלו ההשפעות העמוקות של האב והמורה הרוחני ארת'ור לי מלהקת Love, או התמימות שהם שואבים מ-The Zombies שמביאה אותם למחוזות חפצי, אנ'לא יודע. מה שזה לא יהיה, אני אוהב את זה ובהחלט מתכוון לא לפספס את ההופעה הזאת.
