בניגוד מוחלט לתדמית שלו, הראפר לוקץ' לא מבלה את ימיו בשכיבה על הספה כשהוא דופק באנגים ומשחק בפלייסטיישן. ההפך הוא הנכון, מתברר שהוא אדם עסוק מאוד; סטארט־אפיסט שעוסק בתיווך בין סטארט־אפיסטים אחרים למשקיעים פוטנציאליים, בעליה של חברה להפקת סרטונים ויראליים וכמובן מוזיקאי בעל חוש הומור מפותח. נוסף לכל זה לוקץ' (ששמו המלא הוא איתי לוקץ', עוד רגע בן 30) גם מטפח זוגיות כבר יותר משנה, ותאמינו או לא – הוא לא שותה ולא עושה סמים. לא, אפילו לא ג'וינט. חתך מזה. לא עושה לו טוב. אבל הוא כן בעד לגליזציה ואפילו הצביע למפלגת עלה ירוק בבחירות הקודמות.
גם הדירה שהוא מתגורר בה היא לא מראה שכיח בסצנת המוזיקה. מדובר בדירה מפוארת. עד כמה מפוארת? ובכן, בלובי של הבניין, מאחורי שולחן גדול, יושב אדם ושואל את מי באת לבקר ומזהיר אותך לא ללכלך לו את המראה במעלית. את קירות הדירה מעטרות תמונות מהפקותיו השונות של לוקץ'; באחת מהן הוא מחליף את שוורצנגר בפוסטר של "שליחות קטלנית" (מתוך הפקת הסינגל "המחסל – שיר אהבה") ובאחרת הוא לבוש כמו גנגסטר. מגן של קפטן אמריקה שעון על קיר בקצה הסלון ועל השולחן במטבח מונח שק של מטבעות שוקולד מוזהבים. "השתמשנו בהם בסרטון שצילמנו עכשיו", הוא מסביר ומציע קפה מהמכונה.
כשאני תוהה מה לכל זה ול"משחקי הקראק" – שמו של אלבומו החדש – הוא מספר: "עד שיצא האלבום של פי.אר טרופרז ב־2005 (הרכב שבו היה חבר – אז"א), ההיפ הופ בישראל היה נורא ציוני וקשוח. אז התחלנו לשלב הומור ולשיר על כושים, על שכונות ועל קראק".
השימוש הפרודי בעולם הדימויים של הגנגסטר ראפ האמריקאי תפס אצל לוקץ' תאוצה אחרי שהאזין במקרה לראיון רדיופוני עם בן דדיה, כוכב "גדלתי כבר בר מצווה", סרטון הקאלט מ־2009. "הוא אמר שם 'אבא קנה אוטו של כושי'", נזכר לוקץ' באותו ראיון, שבעקבותיו הקליט את שיר התגובה "ענת בנאי" שהפך ללהיט ברשת. "נורא מצחיק אותי כל הדיבור הזה של 'אני כושי – יש לי זין ענק – אני מעשן קראק'".
לא יודע לגבי זין ענק, אבל אתה נראה לי די לבן ובטח שאתה לא מעשן קראק.
"אני למעשה ההפך המוחלט מתדמית הראפר האמריקאי מהשכונות – אני לבן, ילד טוב מצפון תל אביב".
גם סאבלימינל, ראפר ישראלי נוסף שהגיע מרקע דומה, גדל בשכונה אמידה מאוד בצפון תל אביב, אבל להבדיל מלוקץ', הוא העדיף ללכת עד הסוף עם תחפושת הגנגסטר ולוותר על הפן ההומוריסטי. בצעירותו לוקץ' אהב מאוד את סאבלימינל וראה בו מודל לחיקוי במידה מסוימת, אך כבר שנים רבות שהוא לא מתחבר לחומרים של עבריין הצעצוע של הראפ הישראלי. בין השניים עבר חתול שחור כשסאבלימנל בחר לרדת על לוקץ' ועל כהן@מושון מעל דפי העיתון. "עשינו סולחה על הבמה", לוקץ' מסכם ומבהיר שמאז היחסים ביניהם קרים וקורקטיים.
צחוק מעבודה
בתקופה האחרונה לוקץ' עובד על האלבום "משחקי הקראק", שייצא בקרוב. זהו אלבומו השלישי באורך מלא, אבל הראשון שלו שמוקדש כולו להיפ הופ, ללא השפעות של פופ או רגאיי. "זה אלבום די הארדקור. הקומדיה שבו מאוד שחורה, מאוד בקראק", הוא מספר. לצד העבודה על האלבום הוא מקליט שירים שמכוונים יותר לחו"ל, בסגנון אחר לגמרי, "משהו קליל ונורא טיפשי, באנגלית שבורה וסוואג בסטייל של הראפר יאנג ת'אג ושל ‘Hanna Montana' (הלהיט הקליט והבאמת מטופש של מיגוס – אז"א)".
אולי אתה בכלל קומיקאי?
"חד וחלק כן. אני פועל בהרבה כובעים ואחד מהם הוא של קומיקאי. אני כותב עכשיו תסריט לסדרה חדשה בכיכובי. הפיילוט כבר מוכן. הרבה פעמים הציעו לי להשתתף בתוכניות טלוויזיה, אני מניח שמשום שאני טיפוס מעניין, וגם כי אני שמן וכי יש עליי סטיגמה של מישהו שיושב בבית כל היום ודופק באנגים. אבל לרוב ההצעות סירבתי. דווקא אלו שנעניתי להן לא יצאו לפועל; ההשתתפות ב'גולסטאר' נפלה כי פחדו עליי, הרי בסופו של דבר זה דורש כושר פיזי. אני לא מבין איך את צחי נוי הם לא פסלו. הסדרה השנייה הייתה 'היחידה', דובר צה"ל ויתר עליי – אני מניח שמשום שלא עשיתי צבא, בגלל עודף משקל".
אתה לא חושש להיתקע כל החיים עם הדימוי הזה של הראפר הבדחן, שצוחק על זה שהוא שמן?
"אני כמעט לא נוגע בזה במוזיקה שלי, תבדוק בעצמך. אני כל הזמן מתחמק מלשיר על המשקל שלי. קח לדוגמה את השירים 'אחותך עושה לי את זה' ו'כושי יו יו'. הם לא קשורים לזה. גם בשיר 'אייל שני' אין אזכור למשקל שלי, אלא לעובדה שאני אוהב את השף אייל שני. נכון, יש לי את 'שיר השמנה' (שבו הדובר מתלונן בפני חברתו על שהשמינה מאז שהתחילו לצאת יחד, ולעומת זאת טוען שכיוון שהוא גבר, הוא לא צריך להרזות, אז"א), אבל המסר שם הרבה יותר נוקב מאשר הומוריסטי. שוביניסטים רואים בשיר הזה שובינסטי ופמיניסטיות רואות בו פמיניסטי".
מה לגבי הווידיאו שהפקת, “The Best Football Game Ever" שזכה ליותר מ־300 אלף צפיות, ובו מככבות נשים חטובות בביקיני לצד גברים ללא חולצה שסובלים מעודף משקל?
"כן, אבל זה לא שיר שלי, אלא פרסומת שהפיקה החברה שלי. אם אחד השחקנים היה מבריז לי, בחיים לא הייתי מסכים להחליף אותו. אני לא מוכן שיראו אותי ככה. אני רוצה להתפרסם בזכות ולא בחסד. כלומר, לא כי אני שמן, אלא כי אני טוב במה שאני עושה. באלבום החדש אין רפרנס אחד לנושא המשקל".
מה עם שירים לא מצחיקים, או אפילו עצובים?
"באלבום הסולו הראשון שלי, 'לא דובים ולא יער' מ־2008 מופיע השיר 'זמן לשינויים', שהביא לי את הכתבה בערוץ 2 ("מרגיש שעוד דקה הלב שלי קורס. הייתי אצל אלף רופאים, וכולם אומרים שאני גוסס. איך הגעתי למצב שעם הזמן לא עובר. שאני קם מהמיטה זה כדי ללכת למקרר. אני לא רוצה למות יש לי עוד דברים לעשות"). אני לא אוהב את השיר הזה, לא ביצעתי אותו אפילו פעם אחת בהופעה ואני לא מוכן לשמוע אותו. הוא דאונר. אני לא אוהב להיזכר ברגעים האלה".
טוב טוב, נהיה פה אפל. יש ראפרים קומיים שאתה מקבל מהם השראה?
"בטח, The Lonely Island מ'סטרדיי נייט לייב'. נוסף לזה שהם מצחיקים, הם ראפרים מעולים. זה בדיוק מה שאני שואף אליו, כי לבדיחה טובה אתה תחזור מקסימום פעמיים־שלוש, אבל לשיר טוב תחזור גם מאה פעמים".
הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב
