"זה די נוגד את הטרנדים של היום, את הסגנון השולט", מנסה המוזיקאי והיוצר ניר שלמה (29) להסביר מדוע סגנון כתיבתו, ובייחוד שירו "כלב", נתפסים כבוטים. אך מי שעוד לא מלאו לו 20 כשהאזין לראשונה ל"ואז הופיעה בטי" של ערן צור, מהאמנים האהובים על שלמה, כנראה לא יפול מהכסא נוכח הבוטות של "כלב". "יש לי חבר/ אני אוהב אותו/ כמו שאוהבים כלב/ תמיד כשאני קורא לו/ הוא בא/ יש לי חבר/ הוא אוהב אותי/ כמו שכלב אוהב/ אז חתכתי לו את הביצים/ והוא רק אהב אותי יותר".
בראיון עמו לקראת השקת אלבום הבכורה, שלמה אומר שלהבדיל מהיום, "כשיצא 'ואז הופיעה בטי' הרוק היה המיינסטרים" ושלדעתו יש לזה משקל גדול בכך ששירים נתפסים כבוטים. סיבה נוספת לכך טמונה במרחק בין העדינות של הלחנים שלו לאינטנסיביות של הטקסטים. "אם הייתי עושה דת' מטאל, אנשים היו מזדעזעים הרבה פחות ממילות השירים. יש קונטרסט ברור בין התוכן המילולי ללחנים והעיבודים, שהם לעיתים קרובות נוגים מאוד".
אם מילות השיר "כלב" נחשבות למזעזעות, מה אפשר להסיק מכך על כותבי שירים בימינו? על צינזור עצמי? אלו אולי שאלות לכתבה אחרת, אך מה שבאמת גורם לכתיבתו של שלמה לבלוט, הוא העיסוק שלו בדקויות הלא מדוברות של דינמיקה אינטימית בתוך מערכת יחסים, בין אם רומנטית או אפלטונית. "יש בתוך חברויות מאבקי כוחות: מי דומיננטי ומי פאסיבי, מי זה שמקבל מרות. הרגשתי שזה נושא לא מדובר, אולי כי הוא פוגע בתפיסה הרומנטית שיש לנו בנוגע למערכות היחסים בחיינו".
אם כבר קיימת בוטות באלבום, אז היא באה לידי ביטוי בשיר הסוגר אותו, "כל הפרקים": "אולי זה פשוט תזמון גרוע/ שאת חולה בדיוק אחרי מחזור/ הלחץ בעבודה/ בטח לא עוזר/ יש לך בעיות גב קשות/ אבל בשביל כסף בתל אביב/ חייבים למלצר/ רבת במשמרת עם לקוח/ ועכשיו את עצבנית/ מספרת לי/ כל מה שהיה/ ואני בחיים לא אודה/ שבסיפורים שלך/ הלקוח תמיד צודק/ ואת סתם כלבה". הוא מעמת את המאזין עם עצמו, עם איך שהוא תופס את מערכת היחסים בה הוא נמצא. מי שמתחבר לשיר מוזמן לשאול את עצמו למה. את התשובה כנראה שלא לו יהיה נעים לחשוף ברבים. "זה שיר על אהבה חסרת בסיס יציב", אומר שלמה, "כמו בשיר 'כלב', גם יש כאן משהו בדינמיקה בתוך מערכת יחסים שבדרך כלל נמצא רק מתחת לפני השטח".
לפני שיצא לדרך עצמאית, שלמה היה חבר בלהקת "כלבי רוח", בהנהגתה של הילה רוח, וניגן בגיטרה בהפקות שונות. על אלבום הסולו שלו שלמה החל לעבוד כבר לפני כשנתיים. בתחילה היה מופיע בגפו, רק הוא וגיטרה "כדי לבחון אם השירים עובדים גם כשהם עירומים", כלשונו. את האלבום, שקרוי על שמו והופק על ידו, הוא מנגן היום עם הרכב הכולל את גדי פטר על תופים (הבילויים, נינט, תומר יוסף), איתי שטרית על קלידים (כלבי רוח, ג'ירפות), והדר גרין על בס (אטליז).
אוהבים להשוות אותך ליהוא ירון, בעיקר בגלל גוון הקול וסגנון השירה. זה לא מעצבן לפעמים?
"כן, כי כל אחד רוצה להרגיש מיוחד. אבל אני מבין את הצורך של אנשים לעשות סדר בראש ולהכניס דברים לתבניות. למרות שמה שאני עושה שונה מאוד מהמוזיקה של יהוא ירון. חוץ מזה, זה שמקבילים אותי למישהו שאני מאוד אוהב את מה שהוא עושה, זה בטח לא משהו להעלב ממנו".
היה לך ברור שאתה הולך ליצור מוזיקה מתונה, שהדגש בה יהיה על הטקסטים?
"הרגשתי שאני חייב לגשת להלחנה כשיש כבר טקסט, גם אם לא גמור. בית או פזמון שאומרים משהו שחשוב לי להגיד. גדלתי על זמרים שיודעים לשאוג, שיכולים לעשות דברים מאוד קיצוניים עם הקול שלהם, אבל המנעד הקולי המוגבל שלי כיוון אותי להביא את העוצמה שלי בלי לצרוח. לכן, המטרה בעיבודים הייתה שלא להפריע לטקסטים לבלוט. התוצאה היא שהמוזיקה יצאה פחות אינטנסיבית, פחות אגרסיבית משהיא הייתה יכולה להיות".
ביססת את עולם הדימויים שבשיר "הפסדת" על משחקי וידאו?
"אתה הראשון שעולה על זה".
אבל זה ברור. הרי אתה מזכיר שם בוסית עם ידיים של תמנון, שרק כשהיא מזיזה אותן אתה יכול לירות לה ישר בלב. מה גם שיש בשיר דלתות סתרים, שיקויים ואת האפשרות להמשיך אחרי שמפסידים.
"הרגשתי שהדימויים מגיעים כולם מאותו עולם ושהם כל כך ברורים. אבל אנשים ששומעים את השיר, וגם כאלה שכבר יודעים את המילים – לא עושים את הקישור. מעניין מה אנשים שאין להם את הרפרנס של משחקי וידאו, חושבים לעצמם למשמע שיר על 'בוסית גדולה עם ידי תמנון'.
על הבוסית בעבודה?
"סביר להניח. אבל מה שחשוב הוא שיש את המקום של להבין טקסט ויש את המקום של להרגיש טקסט. אנשים כל כך אוהבים שירים מבלי שיהיה להם מושג על מה הם מדברים. וזה לגמרי בסדר. אני רק מקווה שהצלחתי לכתוב שירים שגם אם אנשים לא מבינים את הסיפור מאחוריהם, הם יכולים להרגיש אותם".
על איזו אלימות אתה מדבר בשיר "אלימות"?
"היא מתייחסת לסף הגירוי של כולנו, בין אם ביחס לדרמה שמעניקה חיים לקשר בין אנשים, או לצפייה בפורנו ואלימות. זה שיר על קהות החושים שלנו, על זה שאנחנו צריכים שיקרה אסון כדי להרגיש משהו. אני לא מתאר אלימות כדבר חיובי, אלא כמשהו שאתה צריך בשביל להרגיש חי".
הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב
