"יחי הבשר החדש!" קורא גיבור "וידאודרום" בסיום סרטו הדיסטופי המטריד של דיוויד קרוננברג מ־1983, רגע לפני שהוא תוקע לעצמו כדור בראש. "יחי הבשר החדש!" קוראת להקת קין והבל 90210 בפתיחת "וידאודרום" – שיר הנושא מתוך אלבומה החדש. בדומה לסרט שעל שמו הוא קרוי, גם האלבום עוסק בתרבות הפופולרית שעיקרה מציצנות, ציניות ואלימות מופרעת; בטשטוש בין ישות אנושית לבינה מלאכותית ומעל לכל אלה – בתאוות בצע. אך ה"וידאודרום" של קין והבל מתרחש פה, לא בארצות הברית. הוא מורכב משירים בעברית, וכולם מצביעים על אובדן דרך ארץ בתרבות הישראלית.
הטריו קין והבל 90210 – שאול לוריא (27, שירה ובס), יונתן השילוני (26, גיטרות) ואיתמר לוי (27, תופים) – הוא מהמופרעים שפועלים בארץ. בבליל הסגנונות שהוא מנגן מתערבבים סלאדג' ות'ראש מטאל עם מוזיקת "ארץ ישראל הישנה והטובה"; השפעות של מלווינס והביטלס עם סרטי פנטזיה, מדע בדיוני ואימה, כשאת הכל עוטף המון הומור מעוות. בין חברי הלהקה, שמכירים ומנגנים יחד כבר יותר מעשור, התפתחה דינמיקה אינפנטילית מופלאה.
"וידאודרום" הוא אלבומו השני של הטריו והוא עדיין "כבד כמו סבתא שנרצחת מתחת לבייס־דראם", כלשונו של לוריא. אם כי להבדיל מאלבום הבכורה מ־2010, "מסע הכזבים של קין והבל", באלבום החדש, שהוקלט בעזרת מימון המונים, "אנחנו שרים כמו מלאכים", טוען הסולן. "באלבום הזה הבנו שאפשר לבנות קיר רעש גם ממלודיה ומהרמוניה. מה שחיפשנו ולא מצאנו כילדים, מתחיל להתפקס כאן".
מה שהתגבש הוא מיקס הסגנונות שאתם מנגנים?
לוריא: "בדיוק. אנחנו כל הזמן מנסים למצוא איזון בין טוב ורע. בהתחלה די התחבאנו מאחורי הרעש. אני אמנם מאוד גאה באלבום הראשון שלנו, אבל הוא לא מתקשר ונותן בומבה כמו האלבום הזה – שמאוד מתמקד במילים".
השיר הראשון באלבום החדש, "אפריים המשובח", הוא פרפראזה מעוותת על השיר "טיטינה" מתוך המחזמר "תל אביב הקטנה" של דן בן אמוץ וחיים חפר. השיר נכתב ומבוצע כמו מחזה ומתקיים בו דיאלוג בין אפריים (לוריא) לטיטינה (תמר קוקי אריאל מלהקת M.E.S.S, שחברי הלהקה מציינים ביראת כבוד שהם מפחדים ממנה פחד מוות).
אפריים מתואר בשיר כטיפוס ששומר על פאסון של גבריות ישראלית "ערכית" כשהוא מחוץ לבית, אבל ברגע שהוא נכנס אליו הוא הופך לאדם קטן ואלים. "הגבר הישראלי יפה התואר שהגיע כדי להקים את המדינה, הפך לאדם אפרורי שמכה את אשתו ומאמלל את המשפחה", במילותיו של לוריא. אפריים גאה בעצמו על כך שבנה את בית המקדש מחדש ובכך מעמת את האידיאל הדתי עם הריקבון מבפנים, ותוקף את אשתו עם שורות כמו "איך נכנסת להריון / אם עשינו הפלה? / בערב יום הזיכרון / הפכת לאימא שכולה". וזו רק תחילת האלבום.
לא אמרתם פעם שאתם יוצרים מוזיקה שילדים יאהבו?
לוריא: "אם הייתה הגבלת גיל על מוזיקה כמו שיש על סרטים, אז שלנו הייתה מקבלת דרגת R ברמות מטורפות (למבוגרים בלבד, אז"א). אולי בכלל היו אוסרים עלינו להוציא את האלבום. אבל מה בעצם הכי קוסם לילדים? בפעם הראשונה שראיתי 'רובוקופ' ובקצה המסך היה לוגו של 'לא לילדים' התרגשתי וקצת עצמתי עיניים, כי ידעתי שאני הולך לראות סקס ואלימות קיצוניים. מה גם שבתור ילדים מטאליסטים שגדלו על אנימציה וקומיקס מרושעים, ועל מטאל מהסוג הכי סליזי שיש, תמיד חיפשנו את מה שהכי רע".
השילוני, שמגיח מהגשם בחוץ ומצטרף לראיון, מסייג את דבריו של לוריא ואומר שאפקט ההלם של האלבום "לא נעשה מתוך מחשבה שיווקית, אלא כי ברמה מסוימת אנחנו בעצמנו עדיין ילדים שרוצים לעשות את מה שמרגש אותנו".
"וידאודרום" שלכם קרוי על שם סרט בעוד האלבום הקודם, "מסע הכזבים של קין והבל" הוא פרפראזה על הסרט "מסע הכזבים של ביל וטד".
לוריא: "גדלנו על טלוויזיה וקולנוע. אנחנו ילדי מפתח משינקין שההורים שלהם אף פעם לא היו בבית".
השילוני: "לא נכון, אני גדלתי על טלוויזיה, אבל אימא שלי דווקא הייתה בחדר ליד ותמיד הייתה מביאה לי לאפה עם נקניקייה".
האלבום מבכה על תרבות ישראלית שהייתה ואיננה עוד. על איזו תרבות מדובר?
לוריא: "קלטות הילדים שאני גדלתי עליהן. לא היו אז ׳יובל המבולבל׳ או דץ מזיין כבשה".
אז מה כן, "כמו גדולים" עם אריק איינשטיין?
לוריא: "כן, למשל. אבל כל הכעס על המדינה המזדיינת הזאת מתנקז באלבום לפרפראזות על היצירות שאהבנו. אנחנו אוהבים לצטט מאמנות".
השילוני: "אתה לא יכול להתכחש לכך שפעם הייתה פה תרבות גדולה, בין אם זו הייתה חבורת לול או קישון או לא יודע מה. היום הכל כל כך בינוני. אבל זה לא שאנחנו יושבים ומתמרמרים כל היום, אלא מנסים ליצור דרך המוזיקה חוליה מקשרת לשורשים התרבותיים שלנו. זה העיקר".
בשיר "המכונה" הלהקה תוקפת את השפעות הטכנולוגיה, על ידי יצירת תמונה דיסטופית של אדם משוכפל בעידן היפר קפיטליסטי. "אדם שלא מצליח להירדם בלי איזה המהום של מכונה ברקע", אומר השילוני.
עולה מהאלבום חרדה קיצונית מאוד מטכנולוגיה. מאיפה זה מגיע? אתם לא בדיוק חבורת פוריטנים שחיים בעיירת אמיש.
לוריא: "ממש לא, אנחנו מגה־חנונים. תראה אותי, אני עורך וידיאו בן 27 עם גשר בשיניים שגר אצל ההורים. יונתן אנימטור ואיתמר סתם תמנון. ועדיין, אצבעות מחליקות כל היום על אייפונים והעיניים תקועות על המסכים".
השילוני: "'המכונה' לא מבטא משהו כל כך חד צדדי, אלא יותר בלבול והשלמה. הרי יש סינרגיה בסוף השיר כשנשאלת השאלה 'האם המכונה ניצחה את האדם או אולי הם הפכו לאחד?'. האנושות תגיע לזה מתישהו. האדם והמכונה יתמזגו".
מוות לוידאודרום. יחי הבשר החדש.
הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב
