כמו לא מעט סגנונות מוזיקליים מצליחים בעולם, גם השילוב של סול גברי עדין ואלקטרוניקה לא נפוץ מאוד בארץ. נכון שיש סצנת ביטים מתפתחת שמשלבת סול והיפ הופ, אבל לא פשוט לחשוב על מוזיקאים מקומיים שהיצירה שלהם מתכתבת עם מה שג'יימס בלייק או אפילו דרייק עושים. לכן נהדר לראות עניין הולך וגובר במוזיקאי הישראלי Dorj (דור תורג'מן), שמופיע לאחרונה לא מעט ואף נבחר על ידי להקת בלונד רדהד להיות מופע הפתיחה שלה בבארבי בשבת האחרונה. בשבועות הקרובים ייצא "Forget, Move On, Don’t Care" – האי.פי החדש של דורג' שמורכב משלושה שירים שעוסקים – כל אחד מזווית אחרת – בחוויית פרידה מבת זוג כמו גם בטרנספורמציה ובהתפתחות אישית.
"אתה פה?", כתב דורג' ב־SMS שקיבלתי בזמן שחיכיתי לו בבית הקפה שבו קבענו להיפגש לראיון. ובכן, אף שזה היה בפורים, אפשר להבין למה הוא לא ציפה שמי שיושב מאחוריו על ספסל בחוץ, מחופש לתות, הוא העיתונאי שאותו הוא מחפש. ביקשתי שישתדל לקחת אותי ברצינות, למרות הגרבונים ועלי הכותרת, ולשמחתי גיליתי בחור זורם שלא היסס לחבק בפומבי תות שמעולם לא פגש לפני כן.
לחשיפה המשמעותית הראשונה שלו זכה דורג' (28) דווקא בחו"ל, במגזין המוזיקה הנחשב ספין, בשנה שעברה. זה היה כשדי.ג'יי בריטי בשם Cropper יצר רמיקס לשיר “Path", שלקוח מתוך האי.פי הראשון של דורג' אשר יצא בלונדון לפני שנה. אותו אי.פי היה פרי שיתוף פעולה ספונטני שנוצר בין דורג' ובין מוזיקאי ומפיק יהודי מלונדון שהגיע לביקור בארץ.
"הכרתי את Subculture Sounds (עידן פלדמן־ואזאן) דרך חבר משותף בארץ", הוא מספר. "הוא קפץ לדירה שלי, שיכור ומוזר, ולא הבנתי מה העניין שלו. אחרי כמה ימים הוא התקשר ואמר שהוא קופץ שוב, ואחרי דיבורים ארוכים התחלנו לנגן – אני בפסנתר והוא נותן ביטים עם סמפלר. משם הוא כבר דחה את הטיסה שלו ונשאר לישון אצלי בחדר חודשיים".
משסיימו את הקלטות האי.פי, חזר פלדמן־ואזאן לאנגליה בעקבות פרויקט שחיכה לו (הוא מופיע בין היתר עם מייג'ור לייזר ועם הרכב ההיפ הופ דד פרז). דורג' נותר בארץ לבדו לקדם את האי.פי, אך הרגיש צורך להמשיך את מה שהתחיל. הוא החל לעבוד עם מפיק אחר, Bonafide3000 (עידו פרידמן), שאותו הכיר במהלך השירות הצבאי. דורג' שירת כאיש הסאונד של תיאטרון צה"ל, ואחרי השחרור עבר לגור עם חבריו המוזיקאים והשחקנים ואיתם אף הקים להקה שכללה בין היתר את מיכאל רכטר הבן של יוני ואת מקס אולרצ'יק הבן של אלון. הלהקה התפרקה לפני שהספיקה להופיע בפני קהל.
"הופעת הבכורה התקיימה במנהטן", דורג' מספר על השקת האי.פי הראשון שלו. "אלבום ראשון, הפעם הראשונה שאני מופיע בניו יורק ופעם ראשונה עם הסט ההוא בלייב. זה היה קשוח ומרגש בעת ובעונה אחת". באותה נשימה הוא מודה שאף שהגיעו כ־300 איש, ההופעה הייתה קטסטרופה. "שלחתי איזה סאונד לקונסולה ופתאום אני רואה את הסאונדמן מנופף בידיים והשפתיים שלו אומרות '!No'. ואז הכל קרס. מערכת הסאונד נשרפה. הערב נגמר אחרי השיר החמישי".
להבדיל, איך הרגשת כשחיממת את בלונד רדהד בבארבי?
"הקהל מאוד נכנס איתי לעניין וזה היה תענוג. תוך כדי ההופעה ראיתי את בלונד רדהד עומדים ומאזינים מאחורי הקלעים. עוד בסאונדצ'ק הם היו ממש נחמדים".
אף שמתבקש להבדיל את סגנונו של דורג' מרוב מה שנעשה בארץ, הוא ממש לא מרגיש כאן לבד: "יש הרבה אמנים אלקטרוניים בארץ שעושים מגוון מאוד רחב של מוזיקה. זו מדינה קטנה אבל השוליים רחבים, ואני בהחלט מרגיש שיכול להיות כאן מקום להכל. חוץ מזה החשיבות של להיות במקום פיזי מסוים קצת הצטמצמה, הכל פתוח והכל קורה בכל מקום. חשוב לי להשאיר את האוזניים פתוחות ולהמשיך לקבל השראה מהאנשים שסביבי ומאלה שמעבר לים".
ציינת ששלושת השירים שמופיעים באי.פי החדש הם קצת יותר משירי פרידה מבת זוג.
"השירים מתארים שלבים באבולוציה של הפרידה, אבל בכל שלב כזה יש לא רק התמודדות עם כאב וגעגוע, אלא גם טרנספורמציה שמתרחשת בחיים היומיומיים שלך; בדרך שבה אתה מחלק את הזמן שלך ומה שאתה בוחר לעשות בשביל להמשיך הלאה. חלקים מהשירים האלה נכתבו עוד כשהייתי במערכת יחסים והיו סוג של שירי אהבה/פרידה, אבל הם גם קשורים ביחסים שבין אדם לעצמו".
למדת קומפוזיציה קלאסית באקדמיה למוזיקה בתל אביב. קצת מפתיע לנוכח המוזיקה שאתה עושה.
"כשהחלטתי ללכת ללמוד מוזיקה ידעתי שזה הולך להיות אינטנסיבי. בקושי התקבלתי ללימודים, אבל הייתי אז בטירוף של ללמוד לכתוב יצירה ל־20 נגנים. אחרי שנתיים אינטנסיביות הרגשתי שנגמר לי, איבדתי עניין והרגשתי שאני חייב לחתוך. הלימודים עזרו לי להרחיב את התפיסה שלי את המוזיקה, ולתקופה גם הכניסו אותי חזק לעולם של המוזיקה הקלאסית. זה היה מעניין וגם ממש לא".
הכתבה פורסמה בטיים אאוט תל אביב
