קרקוב זורחת: שכחו מכל מה שידעתם על פולין

זמרת ושחקנית תיאטרון יהודייה־תוניסאית נערצת, שנחשבה לדמות נועזת ושנויה במחלוקת ולסלבריטאית הפמיניסטית הראשונה בתוניס, נרצחה על ידי מעריץ יהודי. את סיפורה המדהים של חביבה מסיכה לא דמיינתי שאשמע, מכל המקומות, דווקא בפולין, ליתר דיוק – בעיר קרקוב. זאת הייתה הפעם הראשונה וממש לא האחרונה שהעיר היפה הזאת הצליחה להפתיע אותי. הגעתי אליה בעיצומו של פסטיבל התרבות היהודית שמתקיים בה זו הפעם ה־255, ומסיכה הייתה נושא שהוצג באחת מעשרות ההרצאות שהתקיימו במסגרתו. השנה זימן אליו הפסטיבל, כהרגלו, מוזיקאים ישראלים, בהם להקת הברירה הטבעית, קותימן ונבחרת הגרוב, שי צברי עם אהובה עוזרי, לולה מארש, באטרינג טריו, נציגי התדר ואחרים. התקיימו בו אינספור פעילויות נוספות – סדנאות, ג׳אם סשנים ומסיבות עם קהל מעורבב תל אביבי־קרקובאי.

מצאתי את עצמי בארץ האימהות המנג'סות בעקבות פנייה של טדאוש, פולני־ישראלי בשנות ה־30 לחייו שעובד במכון הפולני בתל אביב וגר בה כבר כמה שנים. הוא הציע לי לטוס לסקר את פסטיבל התרבות היהודית (שארך עשרה ימים ומשך אליו 22 אלף מבקרים) שאזכרתי לעיל ואת פסטיבל הרוק והפופ, Open'er, בקצה הצפוני של המדינה (הרחבה על הפסטיבל תפורסם בשבוע הבא). אך תוך כדי שיטוטים רגליים, איסוף חוויות שונות ומשונות ומפגשים עם אנשי העיר – הבנתי שלא על הפסטיבל אני הולך לכתוב אלא על קרקוב עצמה.

נדמה שלפולין יש בעיה תדמיתית קשה – היא נתפסת כיעד לתיירות שואה ולא מעבר לכך. זאת האסוציאציה הראשונה, לא רק של ישראלים, למשמע ביקור בפולין. לכן נדמה שדווקא כשישראלים מכירים לשאר העולם את הצדדים הנוספים והחיוביים שלה, ויש המון כאלה, נסללת הדרך לשינוי המיתוג הבעייתי שדבק בה. הרי אם הבשורה תבוא מחבר׳ה שמריצים בדיחות שואה בגולה, תוך כדי הסתחבקות עם פולנים גאים במועדונים מקומיים, זה יהיה ניצחון לשני הצדדים.

הבועה היהודית

טדאוש ואני טסנו יחד ונעשינו די מהר חברים. אוף עם השם הזה, קשה להתרגל לכך שטדאוש הוא שמו הרשמי בזמן שדווקא טאדק הוא שם החיבה שבו השתמשנו. נראה שהפולנים לא ממש הבינו את הרעיון מאחורי השימוש בסיומת "אוש". חברה תל אביבית משותפת הכירה בינינו והצטרפה אלינו לטיול (אפשר למצוא בקלות כרטיס טיסה לעיר קטוביץ' הסמוכה ב-400-600 ש"ח דרך חברת Wizz Air), ויחד הסתובבנו עם טאדק שהכיר לנו את החבר׳ה שלו וכמה מהאטרקציות של קרקוב.

בימי הפסטיבל לתרבות יהודית, הערבים בבר אלכימיה משכו אליהם את האמנים והמוזיקאים הישראלים להתערבב עם האוכלוסייה המקומית. באלכמיה הכרתי את תומאש, חברו של טאדק, ועם כל הכבוד לפסלים וכיכרות – אנשים הם תמיד הדבר הכי מעניין בכל מקום שתגיעו אליו. תומאש הוא כוריאוגרף ופרפורמר שנראה כמו היפסטר עדין ומזוקן, דנדי רציני שמוכר בחוגים מסוימים באלטר־אגו שלו – מלכת הדראג ולנטינה טאנץ.

״אתה לא תאמין, אבל כאן, בפולין, הומואים ויהודים נמצאים באותו ארון״, אמר לי תומאש והוסיף: ״כמה פעמים בחיי כבר נעלבתי מאנשים בעיר הזאת, שקוראים לי יהודי או הומו. הזקן שלי, ועל גבי זה לוק הדראג, קורא תיגר על הפולני הממוצע, אבל בכל השנים שעברו שמרתי בלהט על ה׳אחרות׳ שלי״.

טאדק הסביר לי שבפולין הבחירה בשם ולנטינה מקבילה ברמת הארכאיות שלה לבחירה בשם יוכבד, ותומאש התגלה כבחור מרתק. הוא מספר שביקר בישראל והתחבר עם קבוצת מחול אקסצנטרית אחרי שהתאכזב מקבוצת "מסע" הסחית משהו. אחר כך הלך לחקור את הקוויריות שלו במֶכה של הגייז – סן פרנסיסקו, שבה שוטט כהומלס ופיתח את סגנון החשיבה הרדיקלי שלו – רבות בהשפעת תרבות הביט – רק כדי לחזור לקרקוב ולהתחיל בה מהפכה קווירית. הרעיון שלו היה ליצור קהילה סביב דמותה של ולנטינה, בעיר שנמצאת רק בתחילת דרכה בכל הנוגע לתרבות להט״ב.

קהילתיות היא עניין שלדעתו נפגע בעקבות התפתחותו התיירותית של הרובע היהודי. "קז'ימייז' (הרובע היהודי) מושך אליו היפים, יאפים והיפסטרים לברים, לחנויות ולמסעדות, וכתוצאה מכך כסף רב נכנס לעירייה ובתורו גורם לתהליך של ג'נטריפיקציה בעיר״, הוא מסביר, "בעולם הזה ולנטינה עושה את המהפכה שלה".

האם היא מצליחה בכך? תומאש בספק. ״אולי הפולנים סוחבים איתם, עוד מימי הקומוניזם, סטיגמה שמונעת מהם ליצור כל סוג של קולקטיביזם שוב. התרבות מתפתחת כלפי רעיונות של אינדיבידואליזם, בעלות וצרכנות ולא אל עבר קולקטיביות של חשיבה ושיתוף״. אם כך קרקוב עוד רחוקה מלהיות תל אביב, ברלין או סן פרנסיסקו בכל הקשור לחיי להט״ב נון קונפורמיסטיים, אבל קז'ימייז' שונה וליברלי יותר. הכל בו עדיין קטן ושכונתי ורואים בו בברים את אותם חבר׳ה יום אחר יום.

מפגש פורום

קרקוב הייתה בירת פולין לפני ורשה, ובמשך שנים רבות הייתה מקום משכנם של מלכי פולין. העיר העתיקה שלה מחולקת לשני רובעים – אולד טאון וקז'ימייז' – הרובע היהודי. העיר העתיקה נחשבת לאזור התיירותי החשוב בעיר ושוכנת בה בין היתר הכיכר העתיקה ביותר באירופה שעדיין פעילה כשוק מאז ימי הביניים. בכל מדריך תוכלו למצוא אינספור מקומות מעניינים לראות בה, אבל העדפנו לבלות את רוב זמננו ברובע קז'ימייז' שעליו דיבר תומאש, שם התקיים הפסטיבל לתרבות יהודית ובעבר שכנה בו אחת הקהילות היהודיות הגדולות באירופה.

ב־15 השנה האחרונות הרובע חווה התעוררות מחודשת והופך לצד המגניב של קרקוב, מין סוהו או פלורנטין של העיר (בימיה היפים של פלורנטין, כן?), מלא מקומות אלטרנטיביים לבילוי ולשופינג (ובירה כאן עולה משהו כמו 7 ש"ח. זה כלום וזה חשוב). כל המקומות שתרצו להגיע אליהם ברובע היהודי נמצאים במרחק הליכה זה מזה ואין צורך בתחבורה ציבורית. אם בכל זאת תרצו להתנייד בישיבה, יש אוטובוסים ורשת מסועפת של מסילות טראם, אם כי אזורים רבים הפכו עם השנים למדרחובים הפתוחים להולכי רגל בלבד. אפשר להתנייד בהם, אם אתם באמת חייבים, בכרכרות סוסים.

קרקוב, כאמור, מפתיעה לטובה, אבל נתחיל ברע: פאוצ'ים. נראה שפולין נמצאת תחת מתקפת רטרו של פאוצ'ים. נו, תיקי המותן מהניינטיז שהיום רק ווירדוז מסתובבים איתם? כאלה, רק עם הדפסי חתולים עם לייזרים מהעיניים. יש אשכרה חנויות שמוכרות רק פאוצ'ים. הו, האימה!

ועכשיו, כשזה מאחורינו, נעבור לטוב: בניגוד לערים רבות, שבהן שמות החנויות חוזרים על עצמם כי רשתות ענק השתלטו עליהן, בקרקוב עוד אפשר למצוא לא מעט חנויות בגדים עם אופי, ומקומות לביגוד יד שנייה מהסוג שפעם היו נפוצים יותר בתל אביב. עושה רושם שאופנה היא עניין קרוב מאוד לרוחם של הפולנים הצעירים, ויש בגזרה זו לא מעט התרחשות מקומית. ״זה טרנד ללבוש כאן בגדים תוצרת פולין״, אומר טאדק.

בפסטיבל שאליו נסעתי בצפון המדינה, למשל, הדוכנים שמכרו בגדים הציעו אך ורק תוצרת פולין, והיו שם דברים ממש יפים. בקרקוב מתקיים פעם בשבוע שוק האופנה Kiermash שמחבר בין מעצבים פולנים צעירים לצרכנים ומציג פריטים שבדרך כלל זמינים לרכישה אונליין בלבד. אך מתחם האופנה והעיצוב הקבוע הכי מגניב בקרקוב הוא ללא ספק קומפלקס הפורום, ששוכן במבנה מטורף למדי בסגנון הברוטליסטי. הפורום, שמשנות ה־70 עד שנות ה־90 היה מלון, שוכן על גדות הוויסלה וצופה אל העיר העתיקה. במתחם יש חנויות מיוחדות, ברים, ירידים ומסיבות. במרחק הליכה ממנו נמצא המוזיאון המרשים לאמנות מודרנית (MOCAK), וצמוד אליו עדיין ניצב מפעלו של חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר.

מה שהיה לי קצת קשה להבין הוא, איך אוכלוסיית העיר צעירה כל כך, ויותר מכך – איך יכול להיות שיש פה כל כך הרבה בחורות (יפות שבא למות)?! ובכן, על פי תיאוריה אחת, כל בן נוער בפולין צריך לבחור בגיל 16 אם ללכת ללמוד בתיכון שיכין אותו לאוניברסיטה, או לבית ספר מקצועי. רוב הבנים בוחרים בבתי הספר המקצועיים, בעוד הבנות בוחרות בתיכונים העיוניים ואחריהם ממשיכות לאוניברסיטה. ובקרקוב לבדה יש חמש אוניברסיטאות. את התיאוריה הזאת שמעתי ממדריך טיולי אופניים שהצטלם לתוכנית הריאליטי הישראלית ״החופשה המושלמת״, שבמהלך ביקורי בעיר מצאתי את עצמי מצטלם אליה. אל תשאלו. אך עצם העובדה שערוץ 2 בוחר בקרקוב כיעד ששווה חצי שעה בפריים טיים מעידה על איזו מגמה של שינוי שכבר קורה בתדמית התיירותית של פולין.

כרטיס לגולדן הרינג

מה שאולי הכי יפתיע בביקור ראשון בקרקוב הוא האוכל המעולה. כן, תתפלאו. גם אני פקפקתי בכך. אבל אז אכלתי הרינג. עם תותים. כן, עם תותים! וגם עם מנגו! ויש אפילו המבורגהרינג! יש פה קטע חזק עם הרינג כבוש וודקה בצד. את הטרנד המבורך הזה התחיל הבר שגרירות ההרינג (Ambasada Śledzia) שמפעיל היום שני סניפים בעיר, ואחריו המון ברים בסגנון דומה. הו, והזפייקאנקה, אסור לכם לפספס את הזפייקאנקה – מעין הכלאה בין טוסט גבינה על בגט לבין פיצה מוזרה. אפשר למצוא את זה בכל חור בעיר ובגרושים (הכי יקר יעלה כ־10 ש"ח ויהרוג לכם את הבטן). התוספות הבסיסיות הן פטריות וגבינה מוקרמת, ומכאן מתחילים להשתולל עם בשרים, ירקות וגבינות שונות. חובה לנסות. ויש גם מסעדות מעולות. מנסיון, אני ממליץ מאוד על האוכל המסורתי פולני במסעדת U Doroty, שכמו רוב המסעדות בקרקוב תגיש לכם מנה ראשונה, עיקרית ושתיה בכ־40 ש"ח.

רשת CNN כללה השנה את קרקוב ברשימת עשר הערים השוות בעולם, ולהוציא את ירושלים שנמצאת במקום העשירי והאחרון בדירוג, אפשר לומר שעבור ישראלים קרקוב היא גם היעד הכי זול ברשימה, ולא רק זול אלא גם פשוט, כי יחס ההמרה בין השקל לזלוטי הוא בערך אחד לאחד – הקלה גדולה למוגבלים חישובית.

כבר החלו לערוך השוואות בין ברלין לקרקוב ויש המסמנים אותה כברלין הבאה בזכות התרבות הפורחת בה, האמנות, האופנה, הגלריות הרבות, המחירים הנוחים והקהל הצעיר שהיא מושכת אליה; אבל קרקוב היא לא ברלין הבאה, כמו שאף עיר היא לא ברלין הבאה, כמו שאף עיר היא לא לונדון או פריז הבאות. אם כבר השוואות, אז קרקוב קרובה יותר לפראג או לבודפשט אך מגניבה הרבה יותר משתיהן. דווקא ורשה קרובה יותר למה שברלין מייצגת היום עבור רבים: שתיהן נחרבו כמעט כליל במלחמת העולם השנייה ושתיהן לא רק משוקמות בצורה מופלאה אלא גם נושאות את דגל הליברליות. קרקוב קטנה בהרבה משתיהן ורק בשנים האחרונות נעשית יותר ויותר ליברלית ומצמיחה משהו חדש מתוך ההיסטוריה העשירה שלה. לעומת ערים מדוברות יותר, קרקוב קורית עכשיו, וזה הזמן לראות את השינוי מתרחש ואף לקחת בו חלק.

הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב