אקסים מיתולוגיים: רד אקסס החליטו להשתלט על הרוקנ'רול. ריאיון

אחרי שביססו את מעמדם כאחד השמות הבולטים על עמדות התקלוט בעיר – עם ריליסים בלייבלים בינלאומיים שרבים יכולים רק לחלום עליהם – רד אקסס שוברים את המחיצות בין עולם המועדונים לבמות האינדי והרוק. בלייבל העצמאי החדש שהקימו, "גרזן רקורדס", ראה אור לאחרונה אי.פי של להקה חדשה בשם אחוזת בית – היא הצמד רד אקסס עצמו לצד כמה מהנציגים הכי מעניינים של מוזיקת השוליים העכשווית.

עם החברים באחוזת בית אפשר למנות את חיית הבמה אילון קורח מלהקת המפשעות; ספק אדם ספק הזיה קולקטיבית רייסקינדר; וצמד הגלאם רוק המסך הלבן. "המם אותי" – השיר של אחוזת בית עם המסך הלבן – אפילו הצליח להפוך למיני להיט ולהשתחל, בהפתעה מוחלטת, לפלייליסט הלילה של גלגלצ. אמנם ידוע כי שערי התחנה נפתחו לאחרונה למוזיקה שלפני שנים אחדות לא הייתה זוכה בה לדקות שידור, אך "המם אותי" חריג בנוף שלה גם היום.

עבור ניב ארזי (30) ודורי סדובניק (32) הזיגזוג בין עמדות התקלוט אל הבמות טבעי לחלוטין. השניים, חברי ילדות מאזור השרון, גדלו על דיאטת פוסט־Pאנק, ניו ווייב ומנות גדושות של אייטיז מקומי וחו"לי, כך שמבחינתם הם מעולם לא עזבו את הרוק. גם כשהתפרסמו בזכות הרמות ברחבות המועדונים, הם המשיכו לפזול לכיוון האנדרגראונד הרוקיסטי יותר, ולראיה האדיט שיצרו יחד ל"גזולינה" של להקת הניו ווייב התל אביבית כרומוזום, והקאבר ללהקת הגלאם הגותי באוהאוס שנכלל באלבום הבכורה שלהם, "Ballad of the Ice", שיצא בשנה שעברה.

בחמישי (26.11) תשיק רד אקסס בבוטלג את הוצאת הויניל של אחוזת בית בהופעה ומסיבה עמוסת משתתפים. "הבוטלג הולך להיצבע במלא צבעים", אומרים ארזי וסדובניק, שמשמשים בימים כתיקונים רזידנטס במועדון התת קרקעי ברחוב המלך ג'ורג'.

לפני ארבע שנים, כשרק החלו להרגיש ביטחון בחומרים המקוריים שיצרו, הרבה בזכות תמיכתו של הדי.ג'יי ואיש חיי הלילה שלומי זידן, נדלק עליהם הלייבל הצרפתי "I’m a Cliché". "המוזיקה שהכי אהבתי אז יצאה בלייבל הזה", נזכר ארזי ומציין במיוחד את הקטע "Grease" של It's a Fine Line כקטע "פורץ דרך בכל מה שמביא את הרוקנ'רול למועדון", כדבריו. "ממש רציתי שנוציא שם את המוזיקה שלנו, וזה קרה והפך לחיבור מדהים".

את רוב החומרים שלהם הוציאו רד אקסס בלייבל הצרפתי, אך מאז ועד היום נוספו לצמד התל אביבי ריליסים בלייבלים חשובים אחרים, חלקם גדולים ונחשבים עוד יותר ובהם Correspondent (תת לייבל של Kompakt, שהקימה הדי.ג'יי ג'ניפר קרדיני), ובקרוב יראו אור קטעים חדשים שלהם בלייבלים כמו Crosstown Rebels, Permanent Vacation ו-Dark Entries.

למרות ששני השמות הראשונים אמורים לגרום לחובבי האוס וטכנו רבים לרייר, דווקא שם הלייבל האחרון מרגש את השניים במיוחד: "דארק אנטריז הוא לייבל שמוציא תקליטים ותקליטונים של להקות, אך ברובו עוסק בריליסים של חומרים נדירים שראו אור בעבר וכבר שנים לא זמינים", מספר ארזי, "לדוגמה, זמרת יווניה שקוראים לה לנה פלטון. היא קצת אקספרימנטל ניו-ווייב כזה. הקלטנו בשבילם אי.פי רמיקסים לארבעה קטעים שלה. זה לייבל שאנחנו ממש מעריצים".

אתם שם מוכר זה זמן רב, בטח כשזה מגיע למועדונים. מה פתאום לחזור לפורמט של להקה?
סדובניק: "האמת שתמיד רצינו, אבל עכשיו הייתה פתאום הזדמנות לעשות את זה. הגענו למקום שאנחנו יכולים לעשות יותר דברים שבא לנו עכשיו. התמקדנו יותר במוזיקה אלקטרונית ואז הגיעה ההזדמנות, הכרנו אנשים מגניבים – כל החבר'ה של המסך הלבן, המפשעות ורייסקינדר – וזה דבר שלא קרה הרבה זמן בארץ".

לפני רד אקסס היו סדובניק וארזי חברים בלהקה בשם רד קוטון, אך לטענתם, כעת החזרה לפורמט של להקה, לצד המשך הפעילות כרד אקסס, היא שונה לחלוטין. "רד קוטון היה מבחינתי משהו מאוד בוסרי", אומר ארזי, "לא ידעתי בכלל מה זה מוזיקה. היו לי כמה להקות שאהבתי ורציתי שתהיה לי להקה. כל המוטיבציה שלי ליצירת מוזיקה הייתה שונה. זאת הייתה רק התחלה".

כעת, אחרי שנים על העמדות, אומר ארזי שהוא רואה את קווי הדמיון בין "קלאב לבין מה שהחבר'ה האלה עושים". ה"חבר'ה" האמורים הם המוזיקאים שמשתתפים איתם כעת באחוזת בית. "אני לא פספסתי הופעה של המפשעות מאז שהכרתי אותם, אלא אם לא הייתי בארץ", הוא מוסיף, "אני מעדיף לשמוע אותם מאשר לשמוע קלאסיקות. אותו דבר גם עם המסך הלבן, התאהבתי בהם לגמרי".

קירוב לבבות

"גרזן רקורדס" מסמל חיבור נחוץ שסוף סוף נוצר בעיר הזאת בין יוצרים עם אוריינטציה אלקטרונית – לאו דווקא מוכוונת רחבות – לבין הגראז' והרוקנ'רול הכי מסעיר שקורה פה כרגע. "זה לא דבר פשוט, כי המון אנשים שמתחילים לעשות מוזיקה אלקטרונית לא מבינים מספיק איך לגשת ללהקה, לחומר כזה", אומר סדובניק. "גם לנו לקח זמן לעשות את הסוויץ' הזה, מטכנו לרוקנ'רול", ארזי מוסיף, "ולשלב בצורה שנרגיש בנוח איתה ושתשקף את הזהות שלנו".

לפני כחודש הופיעו הגרזנים עם רוב החבר'ה של אחוזת בית על הבמה הגדולה בפסטיבל אינדינגב. על הבמה לצידם היה אבראו, הזמר הברזילאי שאיתו משתפים פעולה לא מעט, ובשלב מסוים המוזיקאית המצוינת הילה רוח עלתה לבמה וביצעה אתם גרסה חצי מאולתרת לשיר "דובה גריזלית", שנכלל באלבומה האחרון (ושכתבה יונה וולך). "אתה יכול להכניס את הילה לתוך השבט", רומז ארזי על כוונתיהם להמשיך ולשתף עמה פעולה במסגרת הלייבל "גרזן רקורדס".

וואלה, זה קורה?
סדובניק: "עשינו רמיקס ביחד. וגם שיר חדש".

ארזי: "היא גם תבוא להופיע איתנו בהשקה בבוטלג".

נכון שהיו תקדימים לפני החיבור בין הקלאב והאלקטרוניקה של רד אקסס לרוק, אבל עכשיו יש מין תחושה של שתי סצנות שפעלו כביכול במקביל ולפתע מתחברות, וזה מרגיש כמו התחלה חדשה. רד אקסס כל הזמן מנסים להרחיב את טווח היצירה שלהם למוזיקה שלא בהכרח מוכוונת דאנס פלור, כפי שאפשר לשמוע ביתר שאת באלבום המלא שלהם. "באלבום יש הרבה אייטיז, קצת רוקבילי, קצת פיפטיז, דברים גם יותר מודרניים – וזה גם בא לידי ביטוי בתקלוטים", הם אומרים וארזי מוסיף: "החבר'ה (מעולם הרוק) באים ומתעניינים ושומעים, אז יש חיבור כי קולטים שיש האוס ודברים שאולי פחות קשורים לעולם שלהם, אבל יש רגעים שהם גם רוקנ'רול. אחושילינג רוקנ'רול".

אתם מתכוונים להוציא את הקטעים מאחוזת בית בחו"ל?
ארזי: "בטח, זה מופץ בכל העולם, וכולם אוהבים ומפרגנים. אנחנו הולכים להופיע בליטא ולהביא את איילון איתנו. הם מתים על השיר שלנו איתו".

יש לכם סיפור אהבה יוצא דופן עם הקהל בליטא.
סדובניק: "אנשים התאהבו במוזיקה".

ארזי: "יש שם בסיס בדיוק לז'אנר הזה. צריך להיות שם כדי להבין. יש שם ליין שקוראים לו 'Smala', והם אוהבים את השיט הזה. את כל הדארק אייטיז, הדיסקו, הרוקנ'רול והפסיכדלי. התיישבנו להם בול".

ניב, אמרת בעבר שאתה מנהל יחסי אהבה־שנאה עם סצנת המועדונים. קצת מוזר לשמוע את זה ממי שמתקלט פעם בשבוע בחו"ל וזוכה לכל כך הרבה פרגון בארץ ומחוצה לה.

ארזי: "זה יכול להיות עולם מאוד ריקני בעיניי. ברור שאני רואה שאני בר מזל ושיש עבודות הרבה יותר קשות, אבל יש משהו בלילה שלא לגמרי מדבר אליי. אני לא תמיד מרגיש הזדהות עם היצרים המיידיים וההדוניזם. גם ברוקנ'רול זה קיים, אבל זה עניין שלי. לקח לי זמן למצוא את השקט שלי בתוך זה. אני עדיין עובד על זה".

אתם אוהבים לרקוד?
סדובניק: "פעם היינו יוצאים למועדונים, היינו רוקדים כמו משוגעים ועפים, אבל ברגע שאתה רואה את המועדון לפני כן, כשמנקים אותו והאורות דלוקים – דברים משתנים לך. אתה מקבל את החוויה בצורה שונה. אבל זה לא אומר שאם אנחנו לא מנגנים אני לא אלך למועדון".

ארזי: "ממש הרגשתי את זה בפנורמה בברלין. ניגנו ובאנו לעשות סאונדצ'ק, והפנורמה זה הרי אבן דרך. אפשר להגיד מה שרוצים על המקום, אבל הוא מקום עוצמתי מאוד. דיסנילנד של הקלאברים. הגענו לשם באור יום, ופתאום אתה רואה את המועדון והכל נראה קטן. זה עזר באיזשהו מקום להבין את מקומנו".

הסטים שלכם יכולים להיות אווריריים ופסיכדליים ביום אחד ולמחרת טכנו פטישים קשוח מאוד.
סדובניק: "אנחנו מנגנים המון, באמת, כל כך הרבה. מצד אחד אנחנו מנגנים אפילו יותר מדי, וזה שורף, לכן חייבים לפעמים לנסות חומרים שונים, לגוון כדי שיהיה לנו כיף ומעניין".

ארזי: "אנחנו מנגנים המון חומר מקורי".

לפני תקלוטים אתם מחליטים מה אתם עושים, או שזה לגמרי לפי מצב רוח?
"זה תלוי במקום. אתה נכנס ומרגיש את האווירה ובונה תוך כדי. זה אף פעם לא ממש מתוכנן", אומר סדובניק וארזי מסייג: "תלוי. אם זה סט של שעתיים, שאנחנו מנגנים לפני אנדרו וות'רול למשל, אז אני אחשוב שנייה מה בא לי לנגן ודורי יחשוב מה בא לו ויאללה, מנגנים. אנחנו מנסים לקחת את זה באיזי".

לנגן לפני יוצר בסדר גודל של אנדרו וות'רול ולהיות באיזי זאת באמת משימה לא פשוטה.
ארזי: "דורי בא מעולם תחרותי. הוא שיחק טניס עד גיל די מאוחר, ושם אתה מפסיד באמת. שם אי אפשר לקחת דברים באיזי. אבל פה אין לנו מה להפסיד, כי גם אם זה לא טוב, יכול להיות שזה כן טוב וזה רק הראש שלך מספר לך דברים. אם אתה בא עם האטיטיוד שלך ואתה מקשיב למוזיקה שלך ונהנה ממנה זה סבבה. נכון שלא תמיד זה יוצא טוב, אבל זה שיעור מצוין מבחינתי. לא תמיד ראיתי את הדברים ככה. בהתחלה לקחתי כל פידבק שלילי מאוד קשה. בשנים האחרונות זה השתנה".

הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב