נעמה הכהן. צילום: גוני ריסקין
נעמה הכהן. צילום: גוני ריסקין

"למצעד הגאווה בירושלים הגיעו המון דתיים סטרייטים שצעדו כי היה חשוב להם לבוא ולהגיד שכולנו קהילה", מציינת בהתרגשות המוזיקאית והזמרת נעמה הכהן (34). מלבד העובדה שמדובר בדבר מרגש ולא מובן מאליו, ניכר כי הנושא קרוב במיוחד ללבה של הכהן: לסבית שגדלה בבית דתי וחזרה בשאלה. אלבומה החדש והיפה עוסק רבות בדרך שעשתה מהקהילה הדתית אל החופש הרוחני והמיני שבו היא חיה כיום, בצד בת זוג ועם שלושת ילדיה. בשיר האמיץ "קבלת שבת", לדוגמה, היא מתארת טקס הדלקת נרות בודד על רקע התלחששויות של הקהילה הדתית: "הם אומרים עליה / היא מסתובבת בלילות / היא שוכבת עם בחורות / כשהיא רוקדת / היא נוגעת בעצמה / איזו בושה למשפחה". חפשו את הקליפ היפה שלו בכיכובה של לוסי דובינצ'יק כאהובתה של הכהן.

האלבום החדש, שהופק על ידי בנימין אסתרליס, נמצא בעבודה זה כמה שנים טובות ולמעשה הושלם כבר לפני זמן מה, אך נדרש להכהן הרבה זמן בטרם צברה אומץ לחשוף אותו לקהל הרחב. אמנם לא כולו עוסק באופן ישיר בסיפורה האישי – יש בו גם שיר של לאה גולדברג ("אלמלא הרוח") ושיר אהבה עתיק (סטרייטי לגמרי) שתורגם מסנסקריט ("כשפיו היה מול פי") – אך רוב רובו לא משאיר הרבה מקום לספק.

"היו סיבות לעיכובים, אבל היום, כשהוא כבר בחוץ, אני יודעת שהכל היה תירוצים", מסבירה הכהן את צאת האלבום כעת. "המטען הרגשי גדול מאוד. זה נורא מרגיע להגיד לעצמך 'השיר הזה לא בנוי טוב', או מה שזה לא יהיה. אבל האמת היא שהיה קשה להיחשף והבנתי את זה רק בחודשים האחרונים, כשבחזרות למופע – שבו אני גם מספרת סיפורים אישיים בין השירים – גיליתי שלא הייתי מסוגלת להגיד את הדברים אפילו מול ההרכב שלי".

ספרי לי על המופע הזה.
"זה מופע לקבוצות קטנות שנבנה לקראת חודש הגאווה ומיועד יותר לקהילות של בני נוער להט"בי. יש בו ערך אחר מעוד הופעה רגילה, ערך חינוכי".

את מרגישה שלשירים שלך ולסיפורים האלה יש ערך חינוכי?
"בכל אקט שאנחנו עושים יש השפעה. תמיד יש מישהו שמסתכל".

האלבום יוצא בעיתוי מאוד רלוונטי לתוכן שלו, על רקע ההתבטאויות של הרב לוינשטיין נגד הומואים, תמיכת הרבנים בו והצלחת מצעד הגאווה בירושלים למרות כל זאת.
"אני מאוד שמחה על מה שקורה עכשיו. בתור מי שמגיעה מהקהילה הדתית אני ערה מאוד לשינויים שהחברה הדתית עוברת. אם בעבר היה ברור שיש קבוצות שונות של דתיים, אז היום יש יותר מה שנקרא תרבות דתית נזילה. לדוגמה, בתור נערה חיפשתי תרבות דתית כשכבר לא היה ברור מאליו שאלך להתפלל באותו בית הכנסת של ההורים שלי, אלא אחפש לעצמי תרבות שונה – נגיד קרליבך או ברסלב שיותר קרצו לי. יש תנועתיות בתוך התרבות הזאת. בלי שום קשר, יש כיום בעולם האורתודוקסי יותר פתיחות לשוויון בין המינים, או לנושא הכשרות המחמירה (למונופול של מכשירי הכשרות – אז"א), ואני מדברת על כאלה שעדיין מגדירים את עצמם אורתודוקסים".

את מרגישה שיש קשר בין הנטייה המינית שלך לצורך שהיה לך לחזור בשאלה?
"לא. בימים שבהם חיפשתי את עצמי הלכתי לשני ארגונים, האחד איגי והשני בת קול, ארגון של לסביות דתיות. אף שאני חילונית היום, העבר שלי מאפשר הרבה מאוד נקודות השקה ושפה משותפת עם בת קול. בוא נגיד שאם הייתי דתייה היום עדיין הייתי לסבית", היא צוחקת.

הכהן, שמתנדבת בבית דרור – בית לבני נוער שנפלטו מבתיהם בעקבות נטייתם המינית, מספרת שבעקבות השירים האישיים שלה נשים דתיות שיודעות שהן נמשכות לנשים החלו לפנות אליה בפייסבוק. "אנחנו מדברות. חלקן מצליחות לעשות את המעבר, חלקן לא ואנחנו נשארות חברות בפייסבוק".

האלבום כולו מאוד אישי, מאוד מדבר על החיים שלך כלסבית מבית דתי, ואז מגיע שיר שהוא לא עלייך – "לזלמן שושי באהבה".
"זה שיר שמביט פנימה והחוצה. זלמן שושי היה דמות תקשורתית שלקח על עצמו להיות הטרנסג'נדר הראשון המוצהר. אני יכולה להבין אף שלא הכרתי אותו אישית איך מישהו יכול להגיע לקיצוניות כזו, אם מסתכלים על חייו אחרי שהתפרסם. זה לא קל לבוא ולהגיד 'אני זונת צמרת' או 'אני טרנס'. השיר הזה הוא חיבוק ואמירת תודה לזלמן שושי. כשהייתי ילדה וראיתי אותו בטלוויזיה הבנתי לראשונה שבכלל יש דבר כזה, וזה חשוב".

בשיר "קבלת שבת" את שרה בפירוש, אמנם בגוף שלישי, על כך שאת שוכבת עם בחורות ועל הבושה בבית. איך המשפחה מגיבה לשירים שלך?
"לא מגיבה".

בכלל?
"בכלל". היא לוקחת פאוזה. "אבל אבא שלי כל הזמן רוצה שאשיר בתימנית".

הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב