"סאונד הסינתסייזרים האנלוגיים נשמע קצת כמו יצורים. האמת היא שגם הציוד שלנו וגם אנחנו כאלה, קצת יצורים", אומרת מלכה שפיגל על "Analogue Creatures", ה־EP החדש שלה ושל בעלה, המוזיקאי קולין ניומן, תחת השם Immersion, שבמסגרתו השניים יופיעו בתל אביב בסוף השבוע הקרוב (שבת 19.11) באוזןבר.
זו אמנם הפעם הראשונה שהשניים יוצרים כ־Immersion מאז האלבום האחרון שראה אור תחת שם זה, ב־1999, אבל שפיגל (שהייתה חברה במינימל קומפקט המיתולוגית) וניומן (סולן ומייסד אגדת הפוסט פאנק הבריטית Wire) יוצרים יחד זה שנים רבות, בתור Immersion, בהרכב הסינת'פאנק גיטהד או במסגרות אחרות.
אחרי ימי מינימל קומפקט שפיגל וניומן עברו מבריסל ללונדון. היו אלה ימי שיא הרייב וה־IDM. "היה משהו מושך מאוד בלהיות חלק מהסצנה הזאת, ממש כמו בימים שהפאנק פרץ שם. היה בה משהו חדש, כל הג'אנגל, הדראם אנד בייס והטכנו", נזכרת שפיגל. "הייתה לכל זה הרגשה של משהו שהגיח משום מקום ולא עוד חידוש של משהו שחוזר על עצמו", היא מוסיפה. ניומן והיא הקימו באותם ימים את חברת התקליטים Swim והתחילו להתנסות במוזיקה אלקטרונית אחרי שבילו שנים שקועים בעולמות הפאנק והרוק. "אפילו שבאנו מגיטרות אנחנו תמיד חיפשנו משהו חדש", היא אומרת במבטא קל. מדהים כמה בריטית היא נשמעת אף שאנחנו מדברים עברית. כבר יותר מ־20 שנה שהיא מדברת רק אנגלית וגם שפת האם שלה קיבלה את הניגון הבריטי. גם באיפוק ובמופנמות שלה יש משהו שמזכיר הלך רוח אירופי יותר מאשר מזג ים תיכוני.
בעיני שפיגל, Immersion הוא פרויקט שאמור לעטוף אותך (כפי שנרמז כבר בשם) כמו היית כולך בבריכה של צלילים. "יש איזה קשר במוזיקה לתימה של מים", היא מאשרת, "אנחנו גרים עשר דקות הליכה מהים וזה בטוח משפיע עלינו יצירתית. באופן כללי אני אוהבת מאוד ליצור מוזיקה שאתה מוצא עצמך עטוף בה". אכן, הפרויקט המשותף של הזוג מבוסס יותר על ווייב ואווירה מאשר על מקצבים מקפיצים, ובהתאם, הפן הניסיוני הוא החוט המקשר בין השמות ששפיגל מציינת כיוצרים אלקטרוניים שהשפיעו עליה בתחילת דרכה של Immersion: אפקס טווין, דה אורב, פלסטיקמן, פיוצ'ר סאונד אוף לונדון. "אחר כך גם התחברנו מאוד ל־Boards of Canada", היא מוסיפה.
איך זה לעבוד בפרויקט עם בעלך לעומת שיתוף פעולה עם מוזיקאים אחרים?
"כשאתה עובד במסגרת להקה יש את עניין האגו, שהוא אמנם לא נורא אבל מצריך תמיד משנה זהירות. לא כדאי להעביר ביקורת חריפה מדי כדי לא לפגוע בחברים ללהקה; אבל בין בני זוג – בזכות כך שאתה בטוח לגמרי כבר ביחסים האישיים – גם במוזיקה וגם בצורת הביטוי אין גבולות, מחסומים או פחד. גם אם קולין זוכה ליותר תשומת לב ממני זה לא מפריע לי. אתה יודע, כל הדברים השליליים האלה שיכולים להשפיע על תפקוד של להקה לא כל כך קיימים אצלנו".
אתם מעורבים ביצירה זה של זה גם כשאתם לא משתפים פעולה רשמית? למשל בלהקה שלו Wire שבה את לא חברה או בחומרי הסולו שלך?
"תמיד. למרות שיש גבול, כי לפעמים צריך לשמור על ייחודם של דברים. אנחנו יוצרים כל כך הרבה ביחד אז לפעמים ההרגשה היא שיש דברים שצריך לא לערבב".
ב־Immersion הייתה לכם החלטה מודעת מההתחלה לא לשלב שירה?
"כן, יש משהו טהור במוזיקה אלקטרונית כזאת, אבל אנחנו כן משתפים פעולה עם אחרים, גם אם לא עם זמרים". לדוגמה, בשנה שעברה הופיע הצמד עם המתופף סטפן שניידר, לשעבר מהלהקה הברלינאית הנהדרת To Rococo Rot. לישראל יגיעו שפיגל וניומן כשהם מגובים באולריך שנאוס, מוזיקאי גרמני מבריק שיוצר שוגייז ואמביינט. הוא צפוי לתת די.ג'יי סט נפרד מההופעה שלהם. עם זאת, שפיגל מפתיעה: "כשהוא יגיע אלינו בעוד כמה ימים ניצור משהו חדש ואולי ננגן אותו יחד בארץ".
החזרה ל־Immersion האמביינטית נדמית מנותקת לחלוטין ממה שקורה בעולם המוזיקה כרגע.
"אין לנו בעיה אם זה באופנה או לא. גם ככה היום הכל נורא מפוזר, אני אפילו לא יודעת יותר מה באופנה. אנחנו באמת מקווים שזה לא נשמע כמו דברים אחרים ושזה גם לא נשמע כמו שנות ה־90".
מעטים זכו לראות את Immersion לייב. לכל אורך שנות ה־90, עם שלושה אלבומים בדיסקוגרפיה, הופיע הצמד פעמים אחדות, אך רק השנה כבר הופיע ארבע פעמים. "סוף סוף מצאנו דרך לעשות את זה בלי לפטופים", היא מסבירה, "אני לא אוהבת הופעות לפטופים. מעדיפה לנגן לייב ולקחת את הסיכון המרגש שמשהו לא יעבוד כמו שצריך. זה בסדר".
הכתבה פורסמה לראשונה בטיים אאוט תל אביב
