"אנחנו חושבים על מוזיקה כעל שפה או מערכת נסתרת המעוררת או מתקשרת רגשות או רעיונות מסתוריים שהם בלתי ניתנים לתיאור", מסביר ריפלי ג'ונסון את הקו המנחה ביצירת האלבום הכפול “Occult Architecture” של הצמד מון דואו. בזמן העבודה על האלבום קרא ג'ונסון את הביוגרפיה של אליסטר קראולי, איש מגיה שחורה, סופר ומיסטיקן בריטי, הדוניסט ונסיין של סמים פסיכואקטיביים. בעקבות הביוגרפיה מצא עצמו ג'ונסון נשאב אל מחילת הארנב של ההרמטיקה, של ספרות ותרבות תורות נסתר וכתות אזוטריות שונות ומשונות.
"מוזיקה יכולה לגרום לך להרגיש מאוהב, הרוס על ידי משהו או בודד באופן שמילים לא מסוגלות לתאר. היא יכולה אפילו לשמש ככישוף בעל אפקט טרנספורמטיבי", מוסיף ריפלי ומציין כי לאפקט הזה בדיוק כיוון הצמד מון דואו עם המוזיקה שיצר לאלבום הפסיכדלי המצוין שלו ושל שותפתו להרכב – אשתו סאנה ימאדה.
מון דואו נחשב לאחד ההרכבים החשובים ברוק הפסיכדלי העכשווי. הצמד שבסיסו בפורטלנד משלב השפעות ברורות של קראוטרוק אל תוך הג'אמים הסטונריים שלו, רבות בהשראת להקות מחתרתיות דוגמת ספייסמן 3, Suicide וחלוצי השימוש באלקטרוניקה במוזיקה פסיכדלית – הסילבר אפלס. ברביעי הבא (21.6) הוא ישוב להופעה בתל אביב.
"קשה להסביר כיצד בדיוק פועלת השראה", אומר ג'ונסון, "אם כי במקרה של האלבום שלנו ההיבט הברור ביותר שלה בא לידי ביטוי סביב הנושאים של חושך ואור". תמות האור והחושך, שבאו לידי ביטוי מסוים גם באלבומם הקודם, “Shadow of the Sun” הנהדר, אכן נחקרו רבות בכתבים ועבודות אמנות שמשויכות לתורות נסתר אזוטריות מהסוג עליהן קרא בזמן העבודה על האלבום.
לדבריו הרעיון הראשוני היה להקליט אלבום שהתמה שלו היא חשכה, אך יצא שהוא וימאדה הקליטו גם לא מעט חומרים שנשמעו להם "מוארים" או בהירים באופיים. לכן חילקו את האלבום לשניים: כרך ראשון מוקדש לחושך וכרך שני לאור. בנוסף, חילוף העונות ומידת האור שחדר מבין צמרות העצים ביער בו נוהג הזוג לטייל היוו אף הם מרכיבים חשובים בהחלטה לחלק את האלבום לשני כרכים נפרדים.
"בפורטלנד נעשה חשוך מאוד בחורף ויש לכך השפעה חזקה על מצב הרוח ועל חיי היומיום", מסביר ג'ונסון. "ואז בקיץ נעשה פה שמשי ויפה, מה שיוצר שינוי רציני בווייב". למעשה, ג'ונסון וימאדה החלו את ההקלטות בחורף, עבדו לאורך האביב, ובשלב המיקס כבר נעשה קיץ. "זה משפיע על איך שאתה חושב על דברים", אומר ג'ונסון, "השינויים במזג האוויר לא עדינים כאן כמו בסן פרנסיסקו, היכן שהתחלנו לנגן, לכן כשעברנו לכאן היה לכך הרבה יותר נוכחות ביצירה המוזיקלית שלנו".
עוד לפני מון דואו, ג'ונסון עשה לעצמו שם בסצנת המוזיקה הפסיכדלית של סן פרנסיסקו עם הרכב אחר, Wooden Shjips (טעות במקור). את מון דואו הקים עם בת זוגו כשההרכב הראשון נתקל בקשיים לצאת לסיבובי הופעות ולהקליט בתדירות ובנפח שרצה. כצמד, להבדיל מהלהקה שחבריה פעילים גם בהרכבים נוספים, הדבר נעשה פשוט יותר. "גרנו יחד ואנחנו אוהבים את אותה המוזיקה", הוא מספר. "סאנה מעולם לא הייתה בלהקה קודם ותמיד חשבתי שהיא נהדרת. רצינו להתחיל עם משהו פרימיטיבי ופשוט מאוד, הן מבחינה מוזיקלית והן כדי שנוכל להיות ניידים כמה שרק ניתן".
יש לך תפיסה רחבה מאוד של מוזיקה פסיכדלית.
"כן, אני רואה את זה באופן רחב מאוד, כמו משהו שלוקח אותך החוצה מהארצי, מתוך חיי היומיום ומהמציאות. זה עוזר לך לראות את העולם בצורה אחרת – באופן שבו יכולים לעבוד גם סמים פסיכדליים – באופן מיוחד יותר. אך התפיסה של המושג היא באמת עניין אישי מאוד".
כמו רבים אחרים, גם ג'ונסון וימאדה מעריצים את הבמאי והמוזיקאי דיוויד לינץ' שנמצא בכותרות לאחרונה בזכות העונה החדשה והמדוברת של הסדרה טווין פיקס. "אני אוהב את האלמנטים הסוריאליסטיים, החלומיים", ג'ונסון מאשר. "אני חולם כבד, אז אולי בגלל זה אני מתחבר כל כך ליצירות שלו. אני גם חושב שהוא משתמש במוזיקה בצורה יעילה מאוד. סרטים, ספרות ואפילו מוזיקה אחרת יכולים לעורר אותי לעשות מוזיקה משלי, אבל זה לא בהכרח חייב להשפיע על הצליל או הווייב של מה שאני מקליט. אני פשוט חווה משהו קסום וזה גורם לי לרוץ לעבוד על דברים משלי".
תגידו, אתם שניכם עוסקים בעצמכם בפרקטיקות רוחניות מסוימות, או אפילו במיסטיקה?
"שנינו חזק במדיטציית ויפאסאנה. וסאנה שורפת איזה עץ מיוחד, כמו קטורת, לפני שהיא מקליטה את המוזיקה שלה. כמו כן מריחואנה היא חוקית עכשיו באורגון, אז אני מניח שאנחנו יכולים לומר שאנו משתתפים גם בהדלקת העשב המיסטי הזה מעת לעת".
הכתבה פורסמה לראשונה טיים אאוט
