"כל מי שאוזנו בראשו דלוק על תלוניוס מונק", קובע אייל תלמודי. "אני מאזין לג'אז כבר 30 שנה והשפיצים שיוצאים במוזיקה שלו הם כמעט פאנקיסטיים, מביאים משהו יותר מבולגן – משהו שקצת יוצא נגד האווירה של קונצרט", הוא מוסיף. תלמודי, שכבר שנים מנגן עם אינספור הרכבים ואמנים מז'אנרים רבים ומעורבבים, הוא אחד שיודע דבר או שניים על Pאנק, ג'אז והמגוון העצום שביניהם. הוא מהנשפנים הוורסטיליים, היצירתיים והמבוקשים בארץ ובימים אלה מנגן בסקסופון ובקלרינט עם ברי סחרוף, שי צברי, בהרכב המופרע מאלוקס שבקרוב יוציא סינגל חדש עם גלעד כהנא, אוי דיוויז'ן שעובדת לאחרונה עם שולי רנד, בלקן ביט בוקס, קותימן ואפילו ישנו שיתוף פעולה חדש בתנור עם טאטרן. ובנוסף לכל זה, הוא רגע לפני הוצאת אלבום ראשון שיישא את שמו כיוצר המרכזי בו.
בתוך כל זה, בחמישי (7.12) ינגן תלמודי במופע מחווה לפסנתרן הג'אז המיתולוגי תלוניוס מונק. שם המופע, שמתקיים במסגרת פסטיבל ג'אז תל אביב, הוא "מונק, ללא פסנתר!". איך לעזאזל מרימים מופע מחווה לפסנתרן ללא פסנתר? "הקונספט של לא לערב פסנתר הגיע מתוך הנטייה הטבעית שלי לכלי נשיפה, מלודיה וכלי הקשה", מסביר תלמודי שהגה את הרעיון למופע עם צח בר, מבעלי התדר כחלק מליין ההופעות "ג'אז זה מגניב" שבו התקיים לראשונה.
"אז את הפסנתר החלפנו באקורדיון ובגיטרה", הוא ממשיך, "זה נותן לחומרים של מונק גוון יותר כפרי ואולי פחות קלאסי. אתה יודע, פסנתר לוקח תמיד לאיזה כיוון מעונב יותר".
אתה מתייחס למוזיקה של מונק ככזאת שנושאת איתה איזה משב רוח פּאנקי, משהו שיוצא נגד.
"כן, הצפיפות, האינטנסיביות והמקצבים, המהלך ההרמוני עם התנועה המלודית – כל אלה מתנגשים אצלו ברמות שאתה לא שומע בג'אז, אבל כן שומע בפאנק וברוקנ'רול. תראה את ההופעות שלו, יש בהן הרבה אוויר, הרבה מקום, הרבה זמן שבו הוא מנגן אינטנסיבי ומחוספס. זה משרת את המוזיקה, את הלך הרוח. הוא חותך! עד היום מונק נחשב למשהו שהוא מחוץ למיינסטרים של הג'אז, אף שהוא מאוד מפורסם".
סביר להניח שמי שבאמת אוהב את תלוניוס מונק גם ככה מגיע עם ראש פתוח, אבל בכל זאת – ישנה איזו קפיצת מדרגה שנדרשת כדי להתחבר לאינטרפרטציות לחומרים שלו שלא כוללות פסנתר.
"מי שאוהב את מונק יהנה כי ההתלהבות של היוצרים לקחת את הדברים לאזורי הנגינה שלהם מייצר משהו עוד פחות סטנדרטי ויותר מלהיב, יותר פיוז'ן של הדברים, והכל כמובן מתוך הערצה מטורפת למונק. אז אני לא חושב שהפסנתר חסר, מה שחסר זה מונק".
למופע המחווה למונק יגיע תלמודי מגובה בקווינטט המובחר שלו: ספי "חצוצרת הזהב" ציזלינג, הבסיסט גלעד "בא מלטה ומרים" אברו, המתופף אביב "סווינג אדושם" כהן ועוזי "כל מילה מיותרת" פיינרמן. אל החמישייה, שכוללת אותו, מתווספים גם שני שחקני חיזוק: אחיו של אייל, אסף "אקורדיון הזהב" תלמודי וגרשון "זה עוד? זה טרומבון? מה זה?" ווייספירר. תלמודי אמר פעם שהנוכחות המוזיקלית שלו בעייתית, שהיא משתלטת מדי. "אם אני לא רוצה לצנזר את הנגינה שלי, אני צריך למצוא אנשים שיכולים לתת לי פייט", היו מילותיו.
"אני חושב שמצאתי יפה מאוד לאן לתעל את האנרגיה המתחרעת שלי", הוא אומר ומוסיף שבשנים האחרונות התחיל לאהוב את הנגינה הרגועה, שיותר באה לידי ביטוי אצלו בג'אז. "גם האפשרות עצמה לא תמיד הייתה, הרי למעט עוזי פיינרמן ואחי, שאיתם אני מנגן כבר 20 שנה, עם החבר'ה האחרים (בקווינטט) זה התחיל רק לאחרונה. לגלעד אברו אשכרה הייתי מתקשר אחת לכמה זמן ואומר 'אחי, יש לי חלום לנגן איתך'. מצד אחד הם ג'אזיסטים ענקיים, ומצד שני ממש לא לוקחים את עצמם ברצינות יתרה – באים לנגן בכיף".
תלמודי והקווינטט גם עומדים להוציא בקרוב בלייבל הג'אז האקלקטי מניו יורק – Chant Records – את "Even If", האלבום הראשון על שמו של תלמודי ("החמישייה של אייל תלמודי"). בקטעי הג'אז והסווינג שבו תמצאו באלבום האקוסטי גם ווריאציות על "בשביל לעשן" של מאיר אריאל ו"When I Was Seventeen" של פרנק סינטרה. האלבום הוקלט לייב במשך לילה ארוך אחד, והוא מורכב ברובו מקטעים שכתב תלמודי בעצמו ופיתח באולפן בעזרת נבחרת הנגנים שאיתו.
אחרי כל כך הרבה שנים של נגינה באלבומים של אחרים ותחת שמות של להקות והרכבים, מרגש אותך להוציא סוף סוף אלבום משלך?
"ככה לשים את השם שלי על אלבום? בטח שזה מרגש. זה משהו שרציתי לעשות כבר הרבה זמן, רק שלא חשבתי שהאלבום הראשון שלי יהיה אלבום ג'אז. לאחרונה אני פחות משתתף בהפקות ויותר ויוצר דברים משלי. אני חושב שזה הכרחי לי. אם להסתכל קדימה – זה מה שאני רוצה לעשות".
"מונק, ללא פסנתר!", שישי (15.12) 21:00 ו-22:30 בבית העמודים בתל אביב, 25 ש"ח
הכתבה התפרסמה בטיים אאוט תל אביב
