משחקים בחצר האחורית: ראיון עם גדי רונן

"אתה לא מבין כמה מצחיק להיות בחצר האחורית", אומר המוזיקאי גדי רונן וחיוך נסוך על פניו. בעל בית הקפה מנצרת מתיישב איתנו במקום החדש שפתח ביפו ורונן פוצח איתו בשיחה בערבית. אני יושב ביניהם, מתבייש שלא מבין כמעט כלום, עד שרונן מפנה אלי מבט ואומר: "הוא לא הבין כמעט כלום ממה שאמרתי". שלושתנו מתחילים לצחוק.

"כמה שהטקסטים של השירים שלנו כבדים ומורכבים, ככה אנחנו קלילים ומצחיקים", הוא ממשיך ומתכוון לחבריו ללהקה, איתמר ציגלר, תומר יוסף ויענקל'ה רוטבליט. זה לא מובן מאליו, שכן החצר האחורית, שהוציאה לאחרונה אלבום שני, היא להקה ששרה את שיריו של רוטבליט, שעוסקים בנושאים פוליטיים וחברתיים, רחוקים מקלילות ומצחוק. "באחת הנסיעות שלנו יחד", הוא נזכר, "אני אפילו לא בטוח מה היה הסיפור, אולי דוחות שחטפנו, תומר כל הזמן חזר ואמר 'סעומו המדינה', אז אמרנו 'יענקל'ה, בחייאת, אולי תכתוב שיר כזה של 'סעומו המדינה?'. והוא אשכרה עשה את זה, כך בעצם נולד השיר 'עובר ושב' של החצר האחורית".

האלבום שלך, "אומרים שזה אתה" שיצא בשנה שעברה, קצת חמק מתחת לרדאר, וחבל כי הוא אלבום טוב מאוד לדעתי. גם יש בו שיר של רוטבליט. יצא שהוא קטל שירים שלך שהראית לו?

"וואו, כן. הוא קטל המון שירים שלי וזה היה קשה, אבל גם נתן לי דרייב לעשות את זה טוב יותר. אבל כשהוצאתי את האלבום שלי הוא הרים אלי טלפון וריגש אותי בטירוף, חיזק אותי. זה היה המון בשבילי, לקבל ממנו את האוקיי הזה. הוא קצת אבא גם בשבילי".

ומה קורה אם הוא מביא טקסט לחצר האחורית שלא מקובל עליכם?

"בשירים שלו יש המון ביקורת שמציבה בפניך תמונה קשה, אבל אם מסתכלים על הטקסטים האלה ממבט יותר רחב מגלים שהם לא ימניים או שמאלניים, אלא פשוט מגיעים מדאגה ומאהבת הארץ. לכן המצב שאתה מתאר כאן לא ממש קורה".

אתה תופס מעצמכם להקה פטריוטית?

רונן משתהה. "כן, חשוב לנו המקום הזה".

קשה לך עם המילה הזאת כי בשנים האחרונות דבק בה שמץ של לאומנות מופרעת, אני מניח.

"יכול להיות. אבל זה גם סוג הכתיבה שמלכתחילה הדליק אותנו בו. אתה יודע, לשיר חומרים מהסוג הזה שלא קל לאף אחד לשמוע, ושיענקל'ה כותב ומבצע כבר שנים. אבל בעזרתנו המוזיקלית אנחנו מביאים אותם לכדי משהו קצת יותר פופי, כזה שמתאים לאוזן של יותר אנשים".

רונן מכיר טוב מאוד את החומרים שעליהם הוא מדבר. לפני הקמת החצר האחורית הוא הפיק שלושה אלבומי סולו לרוטבליט. אם המטרה היא להביא את הטקסטים שלו לקהל רחב, נשאלת השאלה איזה מין קהל צורך אותם בפועל. "זה מפתיע", אומר רונן, "החל בילדים ממש קטנים שאשכרה לומדים את המילים, דרך חיילים וסטודנטים וכלה בפנסיונרים. בירושלים מגיעים לא מעט חובשי כיפות להופעות. הרי לכולם אכפת מהמקום הזה, גם מי שלא מסכימים עם כל השירים. מה גם שיענקל'ה ידען גדול שמביא איתו המון רפרנסים מן המקורות וזה יוצר שפה משותפת עם קהל באמת רחב ומגוון".

ומה בדבר השיר "הפליט"?

"גם הטקסט הזה, מי שייקח אותו כפשוטו יכול לומר שזה שיר על גירוש הפליטים, אבל הוא ממש לא רק על זה, אלא מדבר על קבלת האחר. נכון שהטקסט נולד בעקבות משבר הפליטים, אבל זה לא שיר נקודתי".

השיר באמת מציין "אתה לא משלנו", כמעין תשליל לשיר אחר שלכם – "אחד משלנו".

"נכון, וזה השיר לשיר כרגע, אבל מההתחלה הוא זוכה לחיבוק גדול מהקהל".

טוענים שהתקשורת שמאלנית וליברלית אבל השיר הזה, על אף היותו כל כך רלוונטי לכותרות, לא זוכה להמון השמעות ברדיו.

"כנראה שהתקשורת היא לא כמו שאומרים. או שנזהרים מאוד. אנחנו לעומת זאת לא נזהרים. זה מה שמדליק אותנו, לדבר על הדברים. לשיר אותם".

אתן לך דוגמה לכמה שאתה צודק. ניגנתי את "הפליט" בכאן88 מיד אחרי שנתתי קונטקסט וציינתי שבמוצ"ש תתקיים עצרת נגד הגירוש. זה נגמר בתלונה שהוגשה על ידי מאזין זועף והגיעה עד מנהל התחנה.

"טוב שעשית את זה. וואו, לא צחוק".

איך בחרת אילו שירים אתה רוצה להלחין ולבצע משלל השירים של רוטבליט?

"באלבום הזה, בזכות כך שיענקל'ה כבר מנוסה איתנו וגם משנים של עבודה עם זמרים אחרים, הוא די ידע איזה שיר להציע למי".

ומה לדעתך מכוון אותו לקחת שיר ולומר, זה שיר לגדי?

"יכול להיות שבלדות, דברים שהם יותר עדינים אולי. אני אוהב ללכת על הטקסטים היותר פשוטים שלו, רק שהם אף פעם לא באמת פשוטים. תמיד יש שם איזה טוויסט. על אלה אני חוגג".

כשאתה נשאל מה הסגנון של החצר האחורית, מה התשובה שלך?

"אני אף פעם לא יודע מה לענות, אז אני אומר מחאה".

 

החצר האחורית תופיע ב־6 במרץ בבארבי בתל אביב

הכתבה פורסמה בטיים אאוט תל אביב