בשנים האחרונות נוצרת יותר ויותר מוזיקה אלטרנטיבית מעולה מהעולם הערבי – מראפ דרך קלאב ומוזיקה אלקטרונית ניסיונית וכלה בפולק ופסיכדליה – יוצרים מלבנון ומצרים, סוריה, אלג'יריה, מרוקו וירדן וכמובן כל סצנת הבלוז הטווארגי מהסהרה. אבל מה עם המוזיקה הערבית האלטרנטיבית שמתחת לאף שלנו? מצחיק שבעידן המקוון קל יותר לפעמים למצוא מה שרחוק מאשר לגלות מה שקורה ממש כאן. במוצאי שבת (5.5) יתקיים באומן 17 פסטיבל שורוש אלארט – Roots of Art, שלטענת מארגניו יהיה פסטיבל המוזיקה האלטרנטיבית הערבית הראשון בארץ.
“אנחנו רוצים להביא את המוזיקה האלטרנטיבית של המגזר לפרונט כי נמאס לנו מהמחתרת, נמאס מהופעות של 100 איש בגדה, ברמאללה, בשכם ובצפון במקומות שלא מיועדים להופעות", אומר ענאן קסים (33), ממקימי הפסטיבל ובעל הלייבל Mazaj. “הגענו למצב שיש לנו המון מוזיקה אלטרנטיבית מגוונת – אם זה פופ, רוק, רגאיי או מוזיקה אלקטרונית. אנחנו רוצים להעלות את המודעות למוזיקה המעולה שלנו ולהביא אותה גם לקהל שבא מערים ממש מוזנחות מבחינה מוזיקלית כגון יפו, רמלה ולוד, וגם לסטודנטים הפלסטינים בתל אביב שלא ממש זוכים לחוות פה מוזיקה ערבית בלייב. שירגישו שייכים יותר!".
בפסטיבל, שיתקיים לאורך לילה אחד ארוך, יתקיימו שש הופעות מקשת מגוונת של ז'אנרים. DAM הוותיקים בהנהגת תאמר נפאר עם היפ הופ וגרוב, Apo and the Apostles ינגנו אינדי־רוק פופי מהוקצע, Zenobia ירימו מסיבת אלקטרו־דבקה סטייל עומר סולימן, די.ג'יי סופרמייק יתקלט, סאז ייתן בראפ פינת רגאטון והלהקה המדוברת ביותר היא רזאל מנצרת, שיוצרת אינדי־פופ־רגאיי – שאם לא היה בערבית כנראה היה מזמן נטחן ברדיו כל היום. אולי עדיף כך.
לא עניין של דרכון
קסים עובד על Roots of Art עם המייסד ומפיק הפסטיבל, איש העסקים ג'ליל דביט (ממסעדת סמיר המפורסמת ברמלה שמחזיק גם במסעדה בברלין). "הוא מת על המוזיקה ותומך בה", אומר קסים, “זה בא אצלו מהאהבה והרצון לאפשר לאנשים לראות את ההרכבים המעולים האלה בלי להיות חייבים לנסוע לצפון או לגדה המערבית. לכן החלטנו לקיים את ההופעה באומן 17 ולא ביפו למשל, כי אם כבר הולכים על אירוע גדול במרכז – אז שיהיה במרכז של המרכז".
הפסטיבל מיועד בעיקר לפתוח את הראש לקהל פלסטיני?
“גם, וגם ולהביא את המוזיקה הפלסטינית למרכז ולהעלות את המודעות לכך שבכלל יש דבר כזה תרבות אלטרנטיבית פלסטינית – וברמה גבוהה מאוד. אנחנו פונים לכל הכיוונים, אין פה קהל אחד או מטרה אחת מוצהרת".
אתה חושב שיש פה היום יותר פתיחות למוזיקה ערבית אלטרנטיבית מבעבר?
“בטח! גם בקרב ישראלים וגם אצלנו, זה מתרחב מאוד בשנים האחרונות. הרי לקהל הערבי נמאס כבר מהמיינסטרים שלנו שזה מוזיקה מזרחית ומוזיקת חתונות. עכשיו פתאום יש תוכן שונה, עם מסרים שונים ותכנים שהדור הצעיר יכול להתחבר אליהם. אפילו תרבות הבילוי של לצאת בערבי חמישי ושישי היא משהו מתפתח. לדור שלי כמעט לא היה את זה. תראה את חיפה, שהפכה לבירת המוזיקה הערבית של הצפון. כל זה התפתח בחמש השנים האחרונות. קח לדוגמה את להקת רזאל שהופיעה באינדינגב ועל במות בחו"ל, גם במדינות ערביות וגם לא. היא חלק מהתפתחות סצנת המוזיקה האלטרנטיבית שלנו. העיקר הוא המוזיקה. הדגש שלנו הוא פחות על הפוליטי, פחות ברמת הססמאות".
אתה אומר שלפסטיבל אין איזו אג'נדה פוליטית מוצהרת, אבל בעצם קיומו יש אמירה.
“זה נכון שבעצם העובדה שפתאום רק ב־2018 יש פסטיבל של מוזיקה ערבית אלטרנטיבית בתל אביב – יש בזה ממד של מחאה או לפחות אמירה. אנחנו לא מתעלמים כמו דבילים מהפוליטיקה פה, אבל באים ממקום של רצון לתת במה למוזיקה פלסטינית אלטרנטיבית במרכז של התרבות והאמנות בארץ".
יש בדור הזה לא מעט אנשים שמוכנים להתערבב כבר, שמוכנים להכיר. מסיבות Arabs Do It Better הן דוגמה לזה, רק שהן מתרחשות בדרך כלל ביפו ולא בתל אביב.
“כן, ואני אומר לסטודנטים הפלסטינים שכאן – מספיק להיות מרובעים ולשבת בפינה. אנשים רוצים להכיר, לפני כל הססמאות והסטריאוטיפים והבולשיט, ואני לא סתם אומר פלסטינים, כי אנחנו לא ערביי ישראל. הרבה לפני שזה עניין של דרכון בצבע כזה או אחר, להיות פלסטיני זה להיות בעל תרבות וזהות משלך".
אז זה אשכרה פסטיבל המוזיקה האלטרנטיבית הערבית הראשון?
“ב־100 אחוז. נכון שהיו אירועים שבהם הצמידו להקות ואמנים ערבים לישראלים, אבל כזה אירוע על טוהרת האלטרנטיב הפלסטיני? זו הפעם הראשונה. לקח זמן לתעשיית המוזיקה האלטרנטיבית להתבשל ולהגיע למקום של מוכנות להיות על במות רציניות. וגם כשהייתה כבר המוזיקה לא תמיד היה מי שייזום וירים כזה דבר. גם סטודנטים פלסטינים יוצאים לבלות, הגיע הזמן שיוכלו לצאת בתל אביב ולשמוע מוזיקה ערבית איכותית".
הכתבה פוסמה קודם בטיים אאוט תל אביב
