לבקש את הקאש: 50 שנה לאלבום ההופעה של ג'וני קאש בכלא פולסום

ב־25 במאי ימלאו 50 שנה לצאת האלבום At Folsom Prison, שמתעד את הופעתו המיתולוגית של ג'וני קאש בכלא פולסום בקליפורניה. זו הזדמנות לחזור לנקודה בזמן שבה קאש לא רק הגדיר מחדש את המושג "קהל שבוי", אלא הפך לזמר קשוח בעל פרסונה של פורע חוק, נערץ על חיילים וסטודנטים כמו גם על רוקרים ואסירים. זה היה הרגע שבו הפך ג'וני קאש באמת לאיש בשחור.

אלבום ההופעה שהוקלט בכלא פולסום היה חלום ישן שלו, וכשהתגשם זכתה הקריירה של קאש לתחייה, אחרי שכבר כמעט דעכה. הרקע הזה לא רק שזכה לשחזור בסרט הביוגרפי "הולך בדרכי", אלא קיבל הומאז' משעשע ב"האחים בלוז". אלבום הבכורה שלו, Johnny Cash – With His Hot And Blue Guitar, ראה אור ב־1957 אחרי שצבר ותק עצום בהופעות מול קהל. קאש היה אז באמצע שנות ה-20 לחייו וכבר עם להיטי ענק דוגמת I Walk the Line ו-Ring of Fire באמתחתו. אך בעשור שחלף מאז אלבום הבכורה הוא הספיק להגיע לתחתית, להיטיו לא נוגנו יותר ברדיו והוא התמכר לאמפטמינים בניסיון להצליח להופיע בתדירות המשוגעת שבה הופיע. לא שזה ממש עזר – לקאש נוצרו מוניטין של מוזיקאי שמבריז מהופעות או מחרבש אותן כשהוא כן מגיע אליהן.

בתו, טארה קאש שוובל, מספרת כי עניינו של אביה בבתי הכלא החל בימים ששירת בחיל האוויר האמריקאי בגרמניה בתחילת שנות ה־50, בעקבות צפייה בדרמת הפשע Inside The Walls of Folsom Prison. בעקבות הסרט קאש כתב את "בלוז כלא פולסום" שראה אור כבר ב־1955 ותיאר את בדידותו של אסיר. באופן טבעי נעשה השיר פופולרי במיוחד בקרב אסירים, שבעקבותיו כתבו לקאש מכתבי בקשה לבוא ולהופיע מולם בבתי הכלא.

קאש אכן הופיע בלא מעט בתי כלא במהלך הקריירה שלו, אם כי בניגוד לטעות הנפוצה שאותה לא טרח להפריך כל עוד לא נשאל מפורשות – הוא מעולם לא היה אסיר בעצמו. הוא אמנם נעצר שבע פעמים במהלך חייו, אך שהה לילות ספורים בתא מעצר, לרוב בגין עבירות אחזקת סמים. היתה גם הפעם ההיא שהואשם בהצתת יער שלם במהלך קמפינג עם בנו (כאמור, הוא היה מסטול מאוד) ופעם נוספת בהסגת גבול – כשהלך לקטוף פרחים. ולא, הוא לא ירה באדם ברינו רק כדי לראות אותו מת כמילות השיר "בלוז כלא פולסום". לא שאנחנו יודעים, בכל אופן.

שנתיים אחרי צאת השיר ההוא הופיע קאש בכלא האנטסוויל ואהב כל רגע מזה, מה שהוביל לסדרת הופעות נוספות בבתי סוהר אחרים. הרעיון להקליט אלבום הופעה בכלא העסיק אותו זמן רב, אבל בכל פעם שהוצע נתקל בסירוב מחברת התקליטים קולומביה. רק משהתחלפו בה שני בכירים שמרנים, ובמקומם מונה בוב ג'ונסטון האקסצנטרי, נשלחו הצעות לבתי הכלא פולסום וסיינט קוונטין. פולסום ענו ראשונים.

בתקופה ההיא הצליח קאש להפחית קמעה את שימושו בסמים והגיע למלון אל רנצ'ו לקראת ההופעה המיוחלת. עמו הגיעה פמליה שכללה את הזמרת ג'ון קארטר (לה הציע נישואים על הבמה כמה חודשים לאחר מכן), מלך הרוקבילי קארל פרקינס (שחתום על הלהיט הענק Blue Suede Shoes שביצעו אחריו אלביס, באדי הולי ואדי קוקרן), המוזיקאים האחים סטטלר, אביו של ג'וני קאש, המפיק בוב ג'ונסטון והכומר פלויד גרסט שנהג לייעץ לאסירים בפולסום ולשוחח עמם.

הלהקה קיימה חזרות במשך יומיים, בעיקר כדי ללמוד את השיר החדש Greystone Chapel שכתב האסיר גלן שירלי והועבר מהכלא לקאש דרך הכומר גרסט. רק דמיינו את פניו הקורנות כשזכה לשמוע את השיר שלו מבוצע בסוף אותה הופעה. הלהקה החליטה לבצע שתי הופעות בכלא כדי שיהיה מספיק חומר לבחור מתוכו עבור התקליט. הראשונה התחילה ־ב־9:40 בבוקר והשנייה שעה אחרי תום הראשונה. בפועל השנייה הייתה פחות טובה, הלהקה הייתה תשושה, וממנה נלקחו בסופו של דבר רק שני ביצועים לתקליט.

במהלך החזרות פגשה הלהקה את רונלד רייגן, מושל קליפורניה דאז, שנתן את ברכתו. הוא פשוט היה במקרה במלון, אך עדיין לא מדובר בדבר של מה בכך, שכן הקלטת אלבום בבית כלא היתה אקט יוצא דופן ואף חתרני לתקופה – ולמעשה עד היום. אז, עם קצת פחות רגולציה בבתי הכלא ועם קצת יותר אסירים לבנים שאהבו מוזיקת קאנטרי, זה עוד היה אפשרי.

בבוקר ההופעה התקבצו האסירים בקפיטריה של הכלא והתחילה ההופעה הראשונה, שבה עלה פרקינס וביצע את הלהיט הגדול שלו. אחריו עלו האחים סטטלר וביצעו שני שירים נוספים, ורק אז הופיע האיש בשחור. "שלום, אני ג'וני קאש", הציג את עצמו כפי שנהג לעשות, וקהל האסירים, שהודרך להיות בשקט עד לאותן מילים, יצא מדעתו בזמן שקאש פתח עם השיר המתבקש "בלוז כלא פולסום" לצלילי שאגות השמחה.

השירים שבחר קאש לבצע בהופעה לא היו שמחים, בלשון המעטה, וכללו, באופן שהולם את המעמד, שירי פשע, כלא וגעגועים. אך קאש, בעל החזות הקשוחה, עשה מהם חגיגה של הומור שחור תוך שהוא זורק בין לבין בדיחות וקללות ועוקץ את המפיק ג'ונסטון, שידע שיהיה אסור להכניס אותן לתקליט. קאש מצדו לא ביצע רומנטיזציה לנושאי השירים שבחר לשיר, וניסה דווקא להפחית מכובדם ולנסות לבדר איתם את הקהל, שלא ידע את נפשו מאושר.

הוא שר על פושע במנוסה ב"בלוז קוקאין", ב־25 Minutes To Go תיאר בגוף ראשון ובהומור ממזרי כל דקה ודקה לפני הוצאה להורג, ואילו את I Got Stripes (אני לובש פסים) הגיש כמשהו שיש בו גאווה. בין שני דואטים עם ג'ון קרטר וביצועי שירים מוכרים נוספים שלו, קאש בחר להקליל את האווירה אפילו יותר עם שירים ששמותיהם מדברים בעד עצמם Dirty Old Egg Suckin' Dog ו- Flushed From The Bathroom Of Your Heart.

באופן מופלא הוא הצליח לקשור באלבום ההופעה הזה בין רוחניות עמוקה, שנטועה בגוספל שממנו בא, הומור שחור ומופרע, ואופל כבד – שלדברי כותב הביוגרפיה שלו, רוברט הילבורן, היה טבוע בו מאז מות אחיו הגדול והאהוב ג'ק. האלבום At Folsom Prison זכה להצלחה אדירה והפך לראשון בסדרה של ארבעה אלבומי הופעה בבתי כלא אחרים. זהו שער כניסה מושלם למוזיקה של ג'וני קאש גם למי שלא אוהב קאנטרי, והאלבום שמתאר באופן המדויק ביותר את דמותו המורכבת, את האהבה הענקית שלו לשוליים של אמריקה ואת משיכתו לאופל ולאובדן החוזרים ונשנים בשיריו.

"הוא מייצג בצורה הטובה ביותר את הארץ ואת המדינה הזאת", כתב עליו בוב דילן אחרי מותו ב־2003, "הוא התגלמות הלב והנשמה שלה, הוא ההסבר למשמעות של היותנו כאן, והוא אמר את כל זה באנגלית פשוטה. אם נרצה לדעת מה פירוש להיות בני תמותה, אין לנו אלא להקשיב לאיש בשחור".

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין בלייזר גליון מאי 2018