"שום דבר לא ממלא אותי / אולי אלוהים / אולי אישה / אולי סמים".
גבריאל בלחסן מת בזמן שהייתי מטופל בכפר איזון, זה היה יום שלישי, ה-20 באוגוסט לפני עשר שנים. אני זוכר שלקחתי את זה קשה במיוחד ושתוך כדי שיטוט יחף עם דמעות בעיניים בין המגורים לחדר האוכל התחוור לי שיום אבל של ממש נפל על כפר איזון. לא רק עלי. מטופלים בוכים על ספסלים, בחדרים, בפינת העישון. ההשפעה שלו על פגועי נפש הייתה בלתי נתפסת. היא עדיין כזאת. ההרגשה הייתה שאיבדנו את הדובר הכי מבין, אמיץ וחסר רסן שהיה לנו.
עד היום לא הקדשתי תכנית לגבריאל בלחסן ז"ל. בהתחשב בכמה שהוא ולהקת אלג'יר חשובים לי, עוד יותר מוזר עד כמה שמיעטתי אפילו סתם להשמיע אותו. יום לפני המופע "גבריאל בלחסן – עשור בלעדיו", אני מנסה להבין למה, ולהבליט את התרומה הענקית שלו, שלדעתי חורגת בהרבה מגבולות המוזיקה שיצר. שעה בתוך הצינורות עם גבריאל ואיתי.
- גבריאל בלחסן – כל הסודות שלי נשרפים בשמש
- גבריאל בלחסן – רכבות
- אלג'יר – בתוך הצינורות
- גבריאל בלחסן – לה לה לה
- גבריאל בלחסן – כף הקלע
- גבריאל בלחסן – תפילה צעד 11
- גבריאל בלחסן – האסייתית הקטנה
- גבריאל בלחסן – העוקד, הנעקד והמזבח
- גבריאל בלחסן – DEEP TMS
- גבריאל בלחסן – גם כשעיני פקוחות
אור בזויות משודרת ברדיו הקצה בימי שני ב-13:00 ובימי רביעי ב-12:00
