חברי הטוב, מתי ברסקי האזין בפעם המיליון ל Hey של הפיקסיז והתחיל לחשוב על אלוהים... בעברית: ה' ניסיתי להתקרב אליך ... ה' – זה בטח השטן שבינינו או הספקות שבראשי הספקות בלבי הספקות בתשובתי אבל ה' – האם אתה שם בלעדיך, אני חסר ערך וקיום אני כבול לאות על ידיי לטוטפות בין עיניי אני כבול
אם היא הייתה עצלן לא הייתי טורח בכלל להכיר לה את הביטלס. נראה לי שהייתי הולך יותר על שירים רגועים, חלומיים ועצלניים שכאלה: Brian Eno - Another Green World Cocteau Twins - Lazy Calm Super Furry Animals - Chewing Chewing Gum
הקהל עדיין עומד במצב של הלם. אני מנצל את המצב והולך במהירות אל הבאונסר, שהוא השומר השחור עצום המימדים שחוסם את הדרך אל חדר האמנים, ופולט לו את המשפט הבא:
הצפייה בסרט תהיה אפשרית רק עד סוף השבוע. לא כיף. לפיכך גבירותיי ורבותיי, אור בזויות גאה להציג - לאונרד כהן, הסרט המלא ללא האותיות הקטנות:
מתוך הריסות המלחמה שהייתה נותרה רק אשמה איומה, שתיקה גדולה וכוכבני שלאגר-פופ מטופשים ששרו מילים טיפשיות ולבשו בגדים מטופשים. לא פלא שכשההיפים הגרמניים, אכולי ההיסטוריה האלה נשארו ללא מילים הם מצאו את עצמם נשאבים אל האבסטרקט. זו תוכנית תעודה מבריקה, מלאה בגרמנים ביזארים שמדברים דברי חכמה באופן קצת מפחיד. זו תכנית הסטוריה של מוזיקת הולדתה מחדש של גרמניה.
לקראת ההופעה ההיסטורית אני מתכוון להעלות לכאן מספר פוסטים בתקווה להרחיב את מעגל חסידי השירה הכל כך ייחודית שלו. אבל קודם כל מה שהכי חשוב - המוזיקה
בכיתי חמוציות מרוב צחוק שראיתי את זה פעם ראשונה. וגם בפעם השנייה נקרעתי. אך בפעם השלישית פתאום רחמים עלה בראשי. ואז הפסקתי לצחוק, כי שמשון גם הוא איש מסכן. תשמעו איך הוא מדבר, כמה כעס יש בו. כמה אכזבה.
כמו פיץ גם ניק קייב היה פרוע מאוד באותה התקופה, עשה שטויות, בחורות, אהב לשיר. בשונה מפיץ, ניק החל כפאנקיסט גותי ולא כעכבר. עכשיו ניק קייב מוציא ספר שני. אודיו בוק.