לא, אין לי שום דבר נגד האנג'לסי. להיפך, אני מת על האלבום שלהם ועוד יותר על ההופעות החיות, אבל בשבילי הם לא גילוי מרעיש מהשנה וגם לא מהשנה שעברה (ראיון שעשיתי איתם). מה גם שיש שירים שלהם שאני עדיין מעדיף בגרסת האי-פי המוקדם, אבל ייתכן מאוד שזה רק משום שאלו הגרסאות שבהן התאהבתי מלכתחילה.
סוף שנות ה־80 באנגליה היו שנים נהדרות לרקוד בהן. מוזיקה אלקטרונית מחתרתית תפסה תאוצה וסצנת האסיד האוס השתוללה ברייבים ובמועדונים. לעומת ההזיות שאפיינו את סמי קיץ האהבה של 1967, קיץ האהבה האנגלי של 1988 התאפיין בסמים הרבה יותר מרימים…
לא חתרנים, לא מתנגדים, לא הארדקור, לא שוליים ולא נעליים. אנשי הצימר רון קציר וגיא דוביוס מדברים על אידיאלים של Pאנק
"מוזיקאים רבים יגידו לך שהם יוצרים באולפן דבר חדש לגמרי, אבל לא, הם פשוט משלבים אלמנטים ישנים יותר שאליהם הם נחשפו. אין שום דבר חדש באמנות בכלל, ובמוזיקה בפרט. הכל תוצאה של שילוב השפעות קודמות", חורץ אם.וורד בראיון טלפוני לקראת הגעתו להופעה ראשונה בישראל
הוא לא מתבייש לשלב בשיריו אזכורים לתנ"ך ולפיזיקת הקוונטים, חשוב לו להבהיר שהוא קוויר ולא גיי והוא היה יכול בקלות להיות כוכב ענק אבל בחר לדבר רק למי שמבין אותו באמת. המוזיקאי הסקוטי מומוס מגיע להופעה בארץ ואתם חייבים להיות שם
"בהתחלה כמעט לא הייתי מחייך ואנשים היו בטוחים שזה חלק מהקטע שלי, מהתדמית שבחרתי. אבל האמת היא שפשוט הייתי לחוץ נורא", גארי ניומן בראיון
בשנות ה־70 כבר נחשבה סלדה בהג'ן לגיבורת מעמד הפועלים, קול נשי ענק של מחאה והזמרת הראשונה שהעזה להתגרות בשלטון התורכי. ועוד יותר מזה – היא עשתה את זה בסטייל. עם גיטרות חשמליות מתודלקות בפאז ובדיסטורשן, ובלי לזנוח את העוּד ואת הבגלמה המסורתיים
פרט למוזיקה מעולה, הבחורצ'יק המבריק לי וולר נוטה להפיץ בפייסבוקו גם קטעי סטאנדפ קורעים. אך כדרכה של הרשת החברתית הארורה, קטעי הוידאו שהוא בוחר לשתף נעלמים ממנה מהר מדי בשביל שבאמת אצליח לעקוב. אז ביקשתי ממנו לכתוב לאור בזויות רשימה של המצחיקנים הגדולים ביותר, עם קטעי וידאו והכל, שיהיה לנו מין סיפתח שממנו נוכל להתחיל לחקור אותם…