קומפיוטר קאמפ נמצאת בתחילת דרכה ולא רק שהיא נשמעת מעולה, היא נשמעת שונה. השירים שלה מורכבים ופרוגרסיביים, מתחילים ונגמרים במקומות שונים, עוברים עליות טכנו מרקידות וצניחות מלודיות, מעברים כמעט אמביאנטיים ושירה מלנכולית ומנוכרת. ככה זה...
תמיר מוסקט, אחד המפיקים הגדולים של השנים האחרונות וחבר בלהקת הבלקן ביט בוקס, הוא עמוד התווך שמחבר בין תומר יוסף, אורן ברזילי ואיתמר ציגלר. לפרויקט המשותף והחדש שלהם, שעשוי להחשב לסופרגרופ, קוראים "דֶה בּנדֶה", או "החבורה" עם מתרגמים את השם מיידיש.
אין זמן להתברבר כי Swans, להקתו האגדית של מייקל ג'ירה, מגיעה לישראל בחודש אפריל הקרוב, והחימום לקראתה צריך להתחיל כבר מעכשיו. מה הלחץ אתם שואלים? ובכן, הכל. כל מה שקשור בסוואנס מלחיץ. המוזיקה שלהם כבדה ודחוסה, המילים מושכת לכיוונים של חטא נטול אפשרות של גאולה, ההופעה האקסטטית שלהם על הבמה ובעיקר ההיסטוריה המרשימה שקצרה היריעה מלהכילה.
האם המוזיקה המזרחית סוף סוף מצליחה לחדור את שריון החשיבות העצמית של אנשי הבועה התל אביבית, או שמא מדובר בלא יותר מעוד טרנד חולף שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה? יצאתי לבדוק את השטח ולברר האם באמת מתעוררת כאן פתיחות חדשה וכנה למוזיקה שתמיד סבלה מהתנשאות ואפליה.
Something For Everybody החדש מציג את דיבו מעודכנים לחלוטין בשינויים המוזיקליים העכשוויים, ומה שאז היה נחשב לגל חדש הפך לאלקטרו-פופ גרובי לגמרי, שעדיין בועט ושומר באדיקות על הלך הרוח המטופש והבדחני מצד אחד ומצד שני המחאתי-סוציאלי של הלהקה.
הוא מקליט חרקים, רחשים וצלילים שמעולם לא החשבנו למוזיקליים ואז משתמש בהם ככלי נגינה. קוראים לו דייב פיליפס והוא לא בדיוק מוזיקאי מהסוג שיצא לכם כבר להכיר. למען האמת, זו לא תהיה הפתעה אם תחשבו שמה שפיליפס יוצר זו בכלל לא מוזיקה. מי שנחשב בקרב חוגי הנויז והאוונגרד האירופי לסוג של גאון מטורף, דווקא כן חושב שמה שהוא יוצר זו מוזיקה ואפילו יש לו שם בשבילה
עד אינדינגב של שנה שעברה עדאקי עוד היה בגדר סוד כמוס בקרב יודעי הדבר, אך הופעתו של השרברב המזמר באינדינגב 2010 ממש הפכה אותו ואת אלבום הבכורה שלו, "מודע אני", לסוג של הבטחה
טוני קונראד, שניגן עם פאוסט וג'ון קייל, והוא תמיד לימד אותנו איך לא למתוח קווים בין מוזיקה, וידאו ואמנויות אחרות. ההבעה האמנותית והתקשורת שלנו טמונים במכלול האמנויות השונות שמהווה מקשה אחת של יצירה.