וידוי: לפני שעשיתי את המנוי הראשון שלי על מגזין מוזיקה מחו"ל, הייתי קורא עיתונים של גיימרים (תצחקו עליי, יופי. הייתי בן 11). זה התחיל ב-"פריק", בשביל לגלות משחקים חדשים ל"מגה-דרייב" הישן שהיה לי והמשיך עם-PC Gamer. לפני שבועיים יצא לי לכתוב למוסף סטודנטים של טיים אאוט על משחקים שהולכים חזק על הלפטופים בזמן הרצאות. התחקיר לכתבה כלל המון שעות משחק מטופשות. היה מדהים.
באירופה הלך להם בן זונה, טונות של הופעות, פסטיבלים וסיורים בסופרמרקטים ענקיים, אבל מסתבר שבאמריקה די חרא. לפחות לפי הדיווחים האישיים של הטיוי בודהאס בבלוג הוידאו האדיר שלהם, בו הם מתעדים את כל מה שכוכבי רוק נוטים לא לשחרר לתשקורת.
החיים בבלוק הוא דיסק לא צחוק, לא שהוא לא מצחיק, הוא לגמרי כן אבל הוא כבד. כבד בגלל שהוא מדבר על עיניינים שעדיין לא שמעתי שזמרים בארץ שרים עליהם באופן כל כך ישיר, בלי משחקים - ישר לפנים. והוא גם עושה את זה טוב, מוזיקלית ומילולית. ההפקה רצינית, השירים מהודקים טוב טוב והמילים.. ובכן פישי הוא לא חיים נחמן ביאליק, נראה לי שביאליק היה אוכל מכות רצח אם היה גודל באותו בלוק שפישי מתאר בשיריו המדוייקים.