גסלאמפ קילר

וזיקה אורבנית כזאת שזורמת לא רק במועדונים חשוכים, אלא דווקא מתאימה לא פחות גם למרחבים הפתוחים של הטבע הפראי, למדבר, לחוף, לטיול הפנימי. הגונג'ה סופי הזה לא אמיתי, הוא נשמע כמו מכשף ונראה כמו אחד שלא הייתי מישיר מבט לעיניו אם היה יושב מולי ברכבת התחתית, אבל האמת היא שכולו יופי רוחני, מרגש גם כשכוחני, עדין גם כששבור, אבל תמיד שבור. יש בקול שלו משהו מנופץ לגמרי.