גיאגיא הוציא במהלך 2018 לא פחות מעשרים ריליסים במרווחים קצובים של עשרים יום זה מזה. כן, זה אומר שכל עשרים יום "לא אלבום" חדש עלה לרשת - וכמות החומרים המעניינים, הטובים והלעיתים מבריקים מתוך העומס הזה היא לא פחות ממדהימה
אין מקום לסאבטקסט כאן, להסתייגויות לשם עצמן או לשמירה על פאסון ביקורתי לשם הפאסון. יש לומר זאת נחרצות – זאת הייתה אחת ההופעות הכי טובות שנראו כאן אי פעם
החל מהתוכנית הזאת אור בזויות זוכה לספוט משלה באתר טיים אאוט! במקביל, היא תמשיך לעלות כאן בבלוג שבו נולדה. "אור בזויות" היא תוכנית מוזיקה אלטרנטיבית שמשודרת ברדיו הבינתחומי (ימי ראשון, 22:00) מאז 2009 ומהווה בית לכל מה שעושה לי את זה בשנים האחרונות, אם חדש או ישן בגזרות הההיפ הופ, מוזיקה ישראלית, אלקטרוניקה, טכנו, אינדי, Pאנק, רוק,…
"לך תמצא מי תנענע אותך/ אחרי שנים חסר תנועה ותכלית" הן המילים איתן נפתח הסינגל הראשון מהאלבום, "תופסת מרובה". הן מגיעות אחרי אינטרו של שירה לעגנית ששרה מקהלת ילדים. מצאתי את עצמי מסוקרן לשמוע עוד ומילות הבית השני קנו אותי: "זה לא כואב/ אבל בטח לא מענג/ להיות בצד/ בודד וצודק/ מי רוצה להיות אינדיבידואל/ בטח לא אני".
כפי שכתבתי בראיון עמו לטיים אאוט, הוא נוטה להזמין בחורות לשבת לו על הברכיים, תוך כדי שהוא מנגן. סתם ככה, כי זה סבבה. אבל תהיתי אם זה ילך לו גם בתל אביב. ובכן, כל השטויות שהוא אוהב לעשות בהופעות קרו בהופעה בפסאז'. וקצת יותר מזה.
הם ניגנו יחד בסודן, ברחו ממנה והתאחדו בישראל. דארפור סטאר בנד לא רוצים לכבוש את קיסריה. הם יסתפקו בלחזור הביתה
אילון: "תראה, יצא לנו לאהוב את אותה בחורה בתקופות שונות". עמיתק'ס: "הוא מתכוון לממש את האהבה".
לא, אין לי שום דבר נגד האנג'לסי. להיפך, אני מת על האלבום שלהם ועוד יותר על ההופעות החיות, אבל בשבילי הם לא גילוי מרעיש מהשנה וגם לא מהשנה שעברה (ראיון שעשיתי איתם). מה גם שיש שירים שלהם שאני עדיין מעדיף בגרסת האי-פי המוקדם, אבל ייתכן מאוד שזה רק משום שאלו הגרסאות שבהן התאהבתי מלכתחילה.